חממות במושב. אח אחד קנה את הבית, השני את החממות / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
רקע: בשנת 2007 נרכש משק ונרשם על שם אח אחד, שגם התגורר בבית שנבנה בו. במקביל, הוקמו במשק חממות שאותן עיבד אחיו של מי שנרשם כבעלים. בשנת 2009 התגלע בין האחים סכסוך והם פנו לבית המשפט לענייני משפחה.
האח שעל שמו נרשם המשק נאחז בהוראות החוק הקובעות כי עצם הרישום מהווה ראיה חותכת לתוכנו, ואילו אחיו - זה שעיבד את החממות - טען שהמשק נרכש במשותף ושייך לשניהם. בית המשפט לענייני משפחה העדיף את גרסתו של האח הרשום ודחה את עתירתו של האח האחר להצהיר כי המשק הוא משותף ואף חייב אותו בהוצאות כספיות. האח השני ערער לביהמ"ש המחוזי.
המחוזי: בפסק דין שניתן לאחרונה ביטל הרכב של שלושה שופטים את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה - וקיבל את ערעורו של האח המעבד את החממות.
בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתו של המערער, שטען כי הרכישה נעשתה במשותף אך נרשמה על שם אח אחד משום שרשות מקרקעי ישראל איננה מאפשרת רישום ליותר מבעלים אחד. המערער הזכיר כי בבית המשפט לענייני משפחה הוא הציג הוכחות לכך ששילם לאחיו את התשלומים החודשיים של המשכנתה ששימשה לרכישת הנכס, אולם בית המשפט לענייני משפחה העדיף את גרסת האח שהתגורר בנכס שטען כי מדובר בתשלומי שכירות עבור החממות.
בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין כי הגם שערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות, הרי שבמקרה הזה הטעות של בית המשפט לענייני משפחה "בולטת ויורדת לשורש העניין".
המחוזי קבע כי המערער הצליח להוכיח היטב כי הכספים ששימשו לפירעון ההלוואה שניטלה לרכישת המשק נפרעה במלואה מכספים שיצאו מחברה שבבעלותו, ושאף נרשמו לחובתו בכרטסת החברה כמשיכת בעלים. טענת האח הרשום כי מדובר בתשלומי שכירות עבור החממות נדחתה במחוזי לא רק בגלל העובדה שתנועות הכספים לא תועדו ודווחו כנדרש מתקבולי השכרת שטח חקלאי (לא כהוצאה על ידי החברה המשלמת ולא כהכנסה על ידי המשכיר הרשום) אלא גם משום שההיגיון איננו מקבל את הטענה שתשלומי השכירות שולמו לפי לוח סילוקין משתנה של הלוואה בנקאית.
בית המשפט המחוזי נעזר אף בעדות שנשמעה בפני בית המשפט לענייני משפחה של עד חיצוני שהעיד שנכח במעמד חתימת ההסכם ועל ידיעתו אודות כוונת הצדדים לרכישה במשותף. בשולי פסק הדין מתח בית המשפט המחוזי גם ביקורת על המערער - על כך שלא טרח להחתים הסכם בין האחים לאישוש הרכישה המשותפת, אולם לא היה בכך כדי לפגום בהכרתו של האח כבעלים במשותף של המשק.
המשמעות: בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה אף שהיא מנוגדת להוראות החוק שקובעות כי רישומם של מקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכן הרישום. המחוזי מכיר בכך שמערכת היחסים בתוך המשפחה שונה במהותה ממערכת עסקית רגילה, ולא כל הסכם מקבל ביטוי בכתב. מערכת היחסים המשפחתית זעקה מתוך נתוני הסכסוך עד כדי ששופטי המחוזי התערבו גם בקביעת העובדות ומהימנות העדים - חריגה (מותרת) נוספת המגולמת בפסק הדין.
עמ"ש 64391-12-18
הכותבים הם שותפים מייסדים במשרד הופמן, פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה