אסדת קידוח / צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
בשבוע הראשון של השנה החדשה, רצוי לחדד בקצרה 3 סוגיות גז טבעי קשורות שעלו לאחרונה במשק הישראלי:
כניסת שברון
ב-4 באוקטובר, צפויים בעלי המניות של נובל אנרג'י להצביע על מיזוג החברה עם תאגיד שברון. שברון היא קונגלומרט בין-לאומי עצום בעל שווי שוק של 170 מיליארד דולר (ירידה מ-240 מיליארד דולר) ששואפת ככלל להרחיב את עסקי הגז העולמיים שלה, אשר יותר ידידותיים לסביבה מנפט, ובפרט מעוניינת בהגדלת פעילות הגז הטבעי הנוזלי (גט"ן).
מזרח הים התיכון הינו אגן חדש עבור שברון, ולהערכתי היא תנסה מהרגע הראשון לחזק את המשולש ישראל-קפריסין-מצרים ולספק תחילה גז מלווייתן למתקני הגט"ן הפעילים במצרים (Idku), ואז לפתח את אפרודיטה ולחבר את המאגר לצנרת לווייתן-מצרים. במקביל, שברון מחזיקה ב-5 רישיונות חיפוש במצרים וסביר להניח שתתקדם עם תוכנית האקספלורציה שלה שם.
היחסים המדיניים עם האמירויות
איחוד האמירויות צורכת 76 מיליארד מטר מעוקב של גז בשנה, מתוכם היא מפיקה 62. באופן מעניין, המדינה גם מייבאת גז (מקטאר) וגם מייצאת כמויות קטנות של גט"ן.
אבו דאבי, לעומת זאת, מבקשת להפחית את תלותה בפחמימנים ובאוגוסט השנה איחוד האמירויות הפכה למדינה הערבית הראשונה שמייצרת חשמל גרעיני. ההשקה של תחנת הכוח הגרעינית, בשילוב השימוש הגובר באנרגיות מתחדשות, יפחיתו את הביקוש לגז בעוד המדינה דוהרת קדימה עם אסטרטגיית גז משולבת שעשויה להוביל לעצמאות גז עד 2030 ואף להפוך אותה ליצואנית נטו של גז.
מבחינת הגז הישראלי, ההשלכה העיקרית של הקשר המדיני עם האמירויות, צפויה להיות הרגעת כוחות האופוזיציה בירדן שהתנגדו לרכש הגז מישראל, כאשר בעתיד אף ניתן לראות את ירדן מצטרפת להסדרי האנרגיה העתידיים בין ישראל והמפרץ. כמו כן, ישראל והאמירויות עשויות למצוא אפיקים נוספים לשיתוף פעולה ביבוא ויצוא גז טבעי.
אנרגיה מתחדשת
משרד האנרגיה ממשיך להעלות את הרף בתחום האנרגיה המתחדשת, אפילו על חשבון ייצור מגז טבעי, וכעת קורא ל-30% אנרגיה מתחדשת בישראל עד 2030. לדעתי, לאור העובדה שמקור האנרגיה הלא-פוסילי היחיד שזמין לישראל הוא סולארי (למעט כמות זעירה של אנרגיית רוח), מדובר במדיניות בעלת סיכון גבוה. לראייה, האירועים בקליפורניה לפני מספר שבועות, כשבעיצומו של גל חום המדינה לא הצליחה לעמוד בביקושי החשמל בשל תיכנון לקוי והסתמכות-יתר על אנרגיות מתחדשות.
בנוסף, עלות הייצור של אנרגיה מתחדשת אינה לוקחת בחשבון את סך העלויות שבשרשרת, שכן הנתונים אינם כוללים עלויות מערכתיות אשר נחוצות, אפילו אם התחנות אינן יכולות לייצר חשמל. בעיקרון, זהו שווה ערך לצורך בכ-200,000 דונם ובתשתית הנדרשת להזרמת החשמל מן האזורים הפתוחים, כמו הנגב, אל אזורי הצריכה במרכז הארץ, במדינה צפופה כמו ישראל. העלות השולית למערכת של מתקני אנרגיה מתחדשת נוספים גדלה ככל שהשימוש בהם גובר, וכתוצאה מכך עולה השיעור היחסי של עלויות מערכתיות. מספר מדינות באירופה אף הרחיקו לכת ומפיקות יותר מדי אנרגיות מתחדשות, כך שבזמן שרב כבד או רוחות עזות יש לעיתים צורך לשלם לתחנות שיפחיתו או ישביתו את התפוקה על מנת למנוע עומס-יתר על רשת החשמל.
הכותבת היא מומחית גז בינלאומית ומרצה בטכניון