נדחתה בקשת הממשלה לקיים דיון נוסף על הריסת בית המחבל שהרג את עמית בן יגאל

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות דחתה את בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב על החלטת בג"ץ לבטל את צו ההריסה למחבל שהרג את החייל עמית בן יגאל ז"ל.

המדובר בבקשה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה בעקבות פניית ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ, נגד החלטת השופטים מני מזוז וג'ורג' קרא שלא לאפשר את הרס בית המחבל שלטענת גורמי הביטחון רצח את בן יגאל.

השופט מזוז ציין סבר כי כיוון שבית המחבל משמש את אשתו ושמונת ילדיו של המפגע וכיוון לבני המשפחה לא מיוחסת מעורבות בפיגוע - לא בסיוע, לא בידיעה ולא בתמיכה לאחר מעשה, הרי שהפעלת הסמכות להרוס את הבית איננה סבירה. כך סבר גם השופט קרא, שכתב כי "מידת הדין תמוצה עם המפגע זה יבוא על עונשו. אך אין להשליך את תוצאות מעשיו על מי שלא חטאו". השופטת וילנר, בדעת מיעוט, סברה כי חומרת המעשה המיוחס למפגע, זיקתו המובהקת לדירה, השימוש שנעשה במבנה לשם ביצוע הפיגוע, וכן התשתית הראייתית העומדת נגד המפגע - כל אלה מלמדים על מידתיות הצו שהוצא ביחס לדירה, ועל נחיצותו לשם הרתעה מפני פיגועים נוספים דוגמת זה הנדון בענייננו. על כן סברה השופטת וילנר כי יש לדחות את העתירה.

השופטת חיות דחתה כאמור את הבקשה לקיים דיון נוסף וכתבה כי "עיון בחוות דעתם של שופטי הרוב בפסק הדין מושא הבקשה, מוביל למסקנה כי לא נקבעה בו הלכה חדשה ביחס למעורבות קרובי משפחתו של המפגע או ביחס למשקל שיש לייחס לכך. שופטי הרוב החילו את אמות המידה שנקבעו לעניין זה על נסיבות המקרה והשופט מזוז אף הדגיש בחוות דעתו כי החלטתו נטועה בנסיבותיו של המקרה הספציפי".

לדברי חיות, "הכרעתם של שופטי הרוב במקרה דנן תחומה לדלת אמותיו של המקרה הפרטני שעמד בפניהם, היא אינה משנה מן ההלכה הנוהגת ובניגוד לטענת המבקשים, בוודאי שאין למצוא בה קביעה כי בכל מקרה ומקרה שבו מפעיל המפקד הצבאי את סמכותו לפי תקנה 119, עליו ליתן משקל מכריע לשאלת מודעותם ומעורבותם של בני המשפחה המתגוררים בבית. למען הסר ספק יובהר ויודגש בהקשר זה כי ההלכה בענייננו הייתה ונותרה כי מודעותם או מעורבותם של בני המשפחה במעשי המפגע - הגם שהיא נושאת משקל במכלול השיקולים שעל המפקד לשקול בבואו להפעיל את הסמכות המסורה לו בתקנה 119 - אינה מהווה בשום אופן שיקול המכריע את הכף".

הנשיאה חיות הביעה הסתייגות מפסק הדין של מזוז וקרא וכתבה כי "בהחלט ייתכן כי ניתן וראוי היה להגיע לתוצאה שונה במקרה זה "אולם הוסיפה כי גם אם שגה בית המשפט ביישום ההלכה הנוהגת, עובדה זו לבדה אינה יכולה להצדיק דיון נוסף, שכן "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" וכי "במקרה דנן לא נפסקה, כאמור, כל הלכה חדשה".

לבסוף כתבה חיות כי "הלב דואב על אובדן חייו של סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל ועל השבר הגדול שנבקע בחיי בני משפחתו ויקיריו שלעולם לא יתקון. ליבי עימם. אך מן הטעמים המשפטיים שפורטו, אין זה המקרה לקיום דיון נוסף".

יש להעריך כי נשיאת העליון חיות לא הורתה על קיום דיון נוסף בשל חששה כי דיון שכזה עלול להשיג את התוצאה ההפוכה ורוב השופטים יצמצמו עוד יותר את ההיתר להרוס בתי מחבלים.