פרופ' יפה זילברשץ / צילום: איל יצהר, גלובס
אישי: בת 67, נשואה ואם לשלושה, גרה בגבעתיים
מקצועי: יו"ר הות"ת - הוועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה
אני: חרוצה, שונאת לריב, אלא אם אין ברירה. מאמינה בנאמנות ואמון, ולא לוקחת את עצמי יותר מדי ברצינות.
משפחה: כשפרצה מלחמת העולם השנייה, אמא, בת למשפחה חסידית, הייתה ילדה בת עשר בעיירה קטנה בפולין. הם הסתתרו בעליית גג אצל פולנים 22 חודשים, עד שאמא ברחה עם שני אחיה וסבתה למסתור בכפר. סבה, שארגן את המסתורים ודאג לתשלום עבורם, נתפס ונהרג. ב-1945, כשהייתה בת 15, אמא עלתה לבד על אוניית פליטים במסגרת עליית הנוער, הגיעה לקיבוץ רמת השופט של השמו"צ, והתגייסה לצה"ל, כששאר בני המשפחה היגרו לארה"ב. אחרי הצבא פגשה את אבא בת"א והם התחתנו.
סבא מהצד השני, חרדי עם שטריימל וקפוטה, הגיע לארץ ב-1930 מפולין כדי להכין את הקרקע, ושנה אחר כך סבתא עלתה עם שלושה ילדים לת"א. אבא היה קבלן ואמא עקרת בית, עד למשבר הגדול בענף הבניין בשנות ה-70, אז היא הקימה עסק לייבוא עטים, מזוודות ושעונים.
ילדות: משפחה דתית בת"א. למדתי בבי"ס לבנות בדיזנגוף ובדרך לבני עקיבא חלפנו על פני אלתרמן ב"כסית" והגרציות המטופחות ב"קפה רוול". בתיכון למדתי במגמת מתמטיקה, כימיה ומדעים, ומגיל 18-6 למדתי פסנתר וחלמתי להיות מוזיקאית ולנצח על תזמורת. שירתי בצה"ל, מעשה נדיר אז כבת דתייה, במדור ידיעת הארץ.
יעקב: בעלי, יהלומן. היה ראש המטה של יוסף בורג, וחבר הכשיר אותו כיהלומן כדי שיפתח עבורו סניף בארה"ב. חברה משותפת של המשפחות שלנו שידכה אותנו עם הרבה מעוף - כי הוא נולד עם חליפה, מצוחצח ומעונב, ואני הייתי חיילת זרוקה. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בגבעתיים.
לימודים: נרשמתי ללימודי מוזיקה, וחייל ששירת איתי בצבא המליץ לי על פקולטה חדשה למשפטים בבר אילן שייסד יעקב נאמן, שהיה שכן שלנו בילדותי. למדתי משפטים שנה וכשהודעתי שאני חוזרת למוזיקה, לחצו עליי שם להישאר עוד שנה, ורק אז התחלתי ליהנות מהלימודים.
ניו יורק: טסנו לשם עם ילדה בת שנה כשבעלי פתח שם משרד. למדתי תואר שני במשפט בינלאומי ב-NYU וכשסיימתי עבדתי בהוראה. אחרי 6 שנים חזרנו הביתה.
חופש התנועה: כשהגענו לישראל, השלמתי את הסטאז’ והתחלתי בבר אילן, בהנחיית פרופ’ אהרון ברק, דוקטורט בנושא חופש התנועה, שהפך בקורונה לכל-כך משמעותי. זו זכות יסוד של האדם ותנאי להגשמת חירותו, אבל היא אינה ערך מוחלט. הגבלת תנועה בערים אדומות לגיטימית כל עוד נשמר האיזון בין המרחק למטרת ההגבלה.
קריירה: את הדוקטורט התחלתי בת כמעט 35 וסיימתי בגיל מאוחר יחסית, ובכל זאת - לתשומת ליבן של נשים צעירות שחוששות לפספס קידום בגלל המשפחה - עשיתי את כל המסלול עד שכעבור 12 שנים מוניתי לדיקאנית הפקולטה למשפטים, והייתי חברת הנהלת הסוכנות היהודית והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
ב-2009 מוטי זיסר ביקש שאעזור לו להרכיב את רשימת "הבית היהודי". מעולם לא הייתי פוליטית, ובגלל שהוא "התלבש עליי", הסכמתי. לא הכרתי את נפתלי בנט כשפנה אליי ב-2015 עם ההצעה להתמנות לתפקיד יו"ר הות"ת.
הות"ת: גוף עצמאי בתוך המועצה להשכלה גבוהה שמנהל את תקציב האקדמיה שעומד על 12.3 מיליארד שקל בשנה, בחלוקה למוסדות לימוד, הוראה ומחקר. אנו כפופים למדיניות הממשלה בעידוד תחומים נדרשים. למשל, כשהיה מחסור בעובדי הייטק, נקבעו יעדים רב-שנתיים שבהם עלינו לעמוד. השקנו מדד של הוגנות מגדרית ואנו נותנים תמריצים למוסדות שמקדמים נשים.
הקמפוס החדש: פרויקט שיזמתי להביא את האקדמיה לעידן הטכנולוגי. עוד לפני הקורונה התחלנו להכין תשתית ללמידה מרחוק ותוך שבועיים יישמנו אותה בפועל. בדיסציפלינות כמו מתמטיקה שמצריכות כתיבת נוסחאות הסטודנטים נבחנו בקפסולות, ובשאר - באופן דיגיטלי.
מספר הסטודנטים: השנה יש לנו רישום יתר של 25% בגלל גידול האוכלוסייה, וגם בגלל סטודנטים שלא טסו ללמוד בחו"ל, ומפוטרים שרוצים הסבה.
פתיחת שנת הלימודים: הסטודנטים קיבלו הודעה שהלימודים יתקיימו בזום. בגלל נתוני התחלואה המשתנים, האוניברסיטאות יפעלו כמו אקורדיון וברגע שיתאפשר, הן יקלטו את הסטודנטים בכל מיני וריאציות עם עדיפות לתלמידי שנה א' ולמקצועות ניסויים שנזקקים למעבדות. כל זה לא צריך להשפיע על שכר הלימוד, כי הלימודים מתקיימים במלואם. לסטודנטים שמתקשים לשלם שכ"ל בגלל הקורונה נסייע בכל דרך. אנחנו מבינים שהקורונה יוצרת בעיות, ולפי השקפת עולמנו, צריך לטפל בנצרך ולא במצרך.
פנאי: מנגנת, צופה בסדרות, קוראת ומבלה עם ששת הנכדים כשאפשר.
תפיסת עתיד: מסיימת את הקדנציה עוד שנה וממשיכה הלאה. לאן? אני מתחילה לחשוב על הכיוון.