בדיקת קורונה. הקשישים הם האוכלוסייה הפגיעה ביותר
צילום: רויטרס, Yasushi Kaneko
1. "מן הפתח הצדדי ראתה הגברת מוסקוביץ' חלקת דשא ובמרכזה עץ רם וענק מאוד ועלים גדולים לו, ירוקים-כהים. שביל יצוק חצה את הגן, הפריד בין חלקת הדשא ובין משטח מרוצף באריחים מרובעים, גדולים, שפזורים עליו כיסאות ושולחנות לבנים, וסוככים בהירים מצילים עליהם. כעשרה מבקרים ישבו שם עם חוליהם והנעימו שיחה חרישית".
כך פתח יהושע קנז ז"ל את ספרו, "בדרך אל החתולים" (הוצאת עם עובד), שבו הוא תיאר בדרכו הייחודית, המדויקת, ה"קנזית", את קורותיהם של קשישים בערוב יומם. יהושע קנז המופלא הלך השבוע לעולמו בגיל 83 לאחר שנדבק בנגיף הקורונה.
הקורונה, והשלכותיה החברתיות והכלכליות, פוגעות בכולם אבל יותר מכולם הן פוגעות בחלשים בחברה, ומבין החלשים היא פוגעת הכי קשה בקשישים. תמיד עדיף להיות צעיר ועשיר מאשר זקן וחולה אבל בתקופת הקורונה הקלישאה הנכונה הזו מקבלת משנה תוקף.
התיאור של קנז את גברת מוסקוביץ וחבריה הקשישים ב"בדרך אל החתולים" מאיר את הזיקנה באור קשה, אבל כשמשווים את החיים של אותן דמויות לחייהם של הקשישים בתקופת הקורונה, הם נראים כגן עדן עלי אדמות. יותר מכולנו, נאלצים הקשישים להתבודד, להסתגר. אלו מהם שגרים בבתי אבות ובמוסדות אחרים לא יכולים אפילו לצעוד לאורך הגן או לקבל מבקרים.
ב-8 באוקטובר פרסם מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם, דוח בנושא זכויות האדם של זקנים בתקופת הקורונה. את הדוח חיברה ד"ר כרמל שליו שנעזרה בשורה של מומחים. הדוח חשף כי מאז תחילת המגפה כ-85% מהנפטרים מקורונה היו מעל גיל 70, מתוכם כשליש נדבקו במוסדות. הגיל הממוצע של הנפטרים היה 81 .
לפי הדוח של מכון זולת, בנוסף לעצם התחלואה בנגיף גם אופן ההתמודדות עם המגפה השפיע על זקנים. סקר של 'ג'וינט ישראל-אשל' שנערך במאי 2020 בדק את ההשפעה של התנהלות החירום בגל הראשון על זקנים בישראל, מבחינה בריאותית, נפשית וכלכלית. הממצאים מצביעים על פגיעות קשות במצבם של זקנים בשל תנאי הסגר והריחוק הפיזי והחברתי המתמשכים.
בדוח נאמר שמבחינה בריאותית, בקרב כ-50% מהזקנים הייתה החמרה במדדים של שבריריות, כלומר הידרדרות תפקודית עקב ירידה רב-מערכתית, המהווה גורם סיכון משמעותי לתחלואה בכלל. כ-30% מהקשישים חוו התדרדרות בריאותית במידה שפגעה בתפקוד היומיומי, 33% מוותרים על בדיקות רפואיות שגרתיות ו-14% מוותרים על טיפול רפואי או תרופתי.
מבחינה נפשית, כ-40% מהקשישים חוו בתקופת הקורונה, עדיין חווים, בדידות, חרדה או אובדן משמעות, ו-85% חוו קשיים רגשיים הקשורים לחוסר הוודאות והפחד מהידבקות, לדאגה ביחס לעתיד בני משפחה ולניתוק הפיזי ממערכות התמיכה של משפחה ושל קהילה.
החובה להגן על זכויות קשישים תמיד, ובעיקר בתקופה הזו, הוא לא מוסרי בלבד, אלא גם חובה משפטית. יש לה עיגון בחוקה הבלתי פורמלית של מדינת ישראל. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כידוע כי אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם. שכל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו. הוא אוסר לקחת או להגביל את חירותו של אדם וקובע כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
ואולם, הגבלות הקורונה מביאות לכך שחירותם של קשישים נפגעת יותר מתמיד, וכבודם נרמס. התכלית היא תכלית ראויה: להגן על בריאותם, על חייהם. אך ככל שהסגרים והבידודים ממשיכים, צריך גם לשאול את השאלה, האם הפגיעה הזו בקשישים לא הופכת לבלתי מידתית. שהרי, כאמור, הבדידות והסגר הם מסוכנים לשלומם לפעמים לא פחות מסכנת ההדבקות במגפה.
וכפי שנאמר בדוח: "מכבוד האדם נגזרת חירות הפרט, כמו הזכות לחופש תנועה. ואולם, בגל הראשון (של הקורונה) וגם לאחריו ניתן היה לראות כיצד זקנים נכלאו במוסדות הדיור המוגן, וכיצד נפגעה גם זכותן של עובדות הסיעוד לחירות וחופש תנועה. חירות היא זכות מפתח לעצמאות ולמימוש עצמי, ללא הבדל גיל, והיא כוללת זכות לאוטונומיה בקבלת החלטות ולחופש בחירה ופעולה בניהול חיינו, כל עוד אנו לא פוגעים בזולת. גם לזקנים זכות לחירות ולקבלת החלטות אישיות הנוגעות לחייהם, שלמות גופם וכבודם, על פי ערכיהם, מצפונם ואמונתם".
להגבלות הקורונה ולמשבר הכלכלי יש השלכות קשות נוספות על חיי קשישים. למשל, המשבר הכלכלי והמצוקות שהוא מביא עמו כבר מביאים להגברת הפשיעה. בעיקר פשיעה מסוג של שוד וגניבה ועושק. וממי הכי קל לגנוב ואת מי הכי פשוט לעשוק? את הקשישים. אחד המקרים שנחשפו לאחרונה הוא של ניצול שואה ערירי בן 92 שהגיע מספר פעמים לסניף הבנק בו מנוהל חשבונו, כשהוא מלווה בשני גברים שטענו כי הם מיופי כוח בחשבון שלו.
הקשיש ביקש למשוך כספים מחשבונו באופן שעורר חשד מצד עובדי הבנק. נציג הבנק פנה לעזרת האפוטרופוס הכללי ולסיוע המשפטי במשרד המשפטים, ומבדיקה מהירה שערכו התברר כי אכן קיים חשד ממשי לניצול ועושק מצד השניים, שניהם בעלי עבר פלילי, שניסו להשתלט על נכסיו וכספיו של האיש. נגד השניים נפתחה חקירה במחלק ההונאה של המשטרה.
בעקבות המקרה הזה פרסם השבוע (ד') הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל הנחיות לזיהוי נורות אדומות למניעת ניצול כלכלי ועושק של אנשים זקנים שהם מוחלשים, ולצידן המלצה על דרכי פעולה לבירור וסיוע לאוכלוסיות אלו במידה ועולה חשש לניצול מסוג זה.
בין היתר, מציג הפיקוח על הבנקים אירועים שצריכים להדליק נורות אזהרה כי מדובר באירוע של עושק או ניצול. למשל, כשהאדם אינו יודע להסביר לשם מה נחוצה לו משיכת הכספים ואף נראה מבולבל ומפוחד, כשהאדם מלווה לבנק על ידי גורמים, כשלכאורה אין להם זיקה אליו או לחשבון הבנק, או כשהאדם ערירי ללא צאצאים.
2. המעבר מעיסוק בדברים שכתב הסופר יהושע קנז ז"ל לדברים שאמר השבוע יו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר, הוא מעבר חד במיוחד. חד וחותך כתער. אבל אין ברירה, כי על מה שאמר זוהר אסור לעבור בשתיקה. לשיח ציבורי אלים שבו אין כמעט אין גבול להשתלחויות כבר כמעט התרגלנו, טענות כזב ומתקפות בוטות על מערכת אכיפת החוק מצד מקורבי רה"מ, כבר לא מפתיעות אותנו.
אבל עם איום כה ברור ובוטה של זוהר על ראש מערכת התביעה של מדינת ישראל, היועמ"ש אביחי מנדלבליט, אחרי חשיפת הקלטת השיחה של היועמ"ש עם יו"ר לשכת עוה"ד לשעבר אפי נוה, אסור להשלים. לאמירה של זוהר כי אם מנדלבליט לא יתפטר מתפקידו, ייחשפו הקלטות נוספות שלו, יש הגדרה בחוק העונשין: מדובר, לכאורה, בסחיטה באיומים של היועמ"ש. אם על איום כזה נעבור בשקט, שקט לעולם לא ישרור כאן.