תלמידי ישיבה בבני ברק / צילום: Oded Balilty, Associated Press
כבר שבועות ארוכים שאחוז ניכר מזמן האוויר התקשורתי מוקדש להתנהלות החברה החרדית, ובפרט בפלג האשכנזי-חסידי, במגפת הקורונה. מצד אחד אנו עדים להתעלמות גורפת מהנחיות משרד הבריאות, אין מגבלה אחת של הסגר שלא הופרה באופן המוני ושיטתי מפרוץ המגפה: אי סגירת ישיבות, קיום טישים למכביר, חתונות והלוויות בהן משתתפים רבבות בצפיפות מרתיחה. מנגד, החברה החרדית גם מובילה בצריכת המשאבים הציבוריים בנוגע לטיפול במגפה - מחלקות הקורונה בבתי חולים בריכוזים חרדיים מלאות עד אפס מקום וכמחצית ממלוניות הקורונה מיועדות לציבור החרדי.
חישבו לרגע על כל המקרים בהם שמענו בתקשורת שהמשטרה ניסתה להגיע ל"הידברות" עם כל מיני חסידויות, שזו מכבסת מילים לכך שהחסידים יעמידו פני מצייתים לחוקי המדינה כשהמשטרה מגיעה וישובו לסורם עם לכתה.
האם האזרח הפשוט גם נהנה מהפריוולגיה הזו? התשובה ידועה ונעוצה בכך שהאזרח הקטן והעצמאי אינו חלק משבט מגובש ומרובה משתתפים שהמשטרה תחשוב פעמיים אם כדאי להתעסק איתו. ההתנהגות השבטית הזו היא אחד המאפיינים של מערכת היחסים הפתוחה והלא מחייבת בין החברה החרדית למדינת ישראל , תוצר ישיר של מדיניות הרווחה הנדיבה של המדינה.
ישראל הוקמה על עקרונות הסוציאליזם
מדינת ישראל מראשית ימי שלטון מפא"י הוקמה על עקרונות הסוציאליזם. הדבר נבע מקליטת מהירה של מאות אלפי עולים מארבעת קצוות תבל שללא תמיכה ממשלתית לא היו צולחים את הקליטה בארץ.
הרצון להביא לכור היתוך הוביל למדיניות לפיה המדינה תדאג לצרכי האזרחים, מחינוך חינם ועד מערכת בריאות ציבורית וקצבאות ילדים. ומדיניות שהשמאל התחיל, ימשיך שלטון הימין: באמתלה של "שוויון" ו"חברתיות" הועברו רפורמות יקרות כגון סבסוד צהרונים ביישובים עניים וטיפולי שיניים בחינם לכל ילד.
מדיניות זו מעבירה את האחריות לכלכלת הילדים מההורים למדינה, ובפועל יוצרת עיוות לפיו כספים רבים מועברים מהקופה הציבורית למגזרים שבוחרים בעוני מרצון שנובע מילודה מוגברת.
חישבו על קומונה קטנה בת עשרה חברים, שבה כולם עובדים וכל המשאבים מחולקים שווה בשווה. אך אם חברי הקומונה לא מקיימים אורח חיים זהה השוויון הוא מדומה בלבד. נניח ישנם שני חברי קומונה להם עשרה ילדים כל אחד, ולשאר חברי הקומונה ילד אחד בלבד. לפי חוקי הקומונה לכל ילד מגיעים שירותי בריאות, חינוך והעשרה. ברור שמשק בית שהוליד יותר ילדים יקבל יותר מהתקציב המשותף.
כך יוצא שרוב חברי הקומונה מסבסדים מכיסם בחירות חיים אישיות של מיעוט מחבריהם. ומה שעובד בקומונה אוטופית מדומיינת או במדינות סקנדינביות הומוגניות לא יכול להיות המדיניות הרשמית במדינה הטרוגנית כישראל.
המדיניות שיוצרת מגזרים בדלניים
בפועל אותה מדיניות רווחה שנועדה לעזור למעוטי היכולת להשתלב בחברה וליהנות משוויון הזדמנויות מעודדת ילודה מוגברת של משפחות מתחתית המדרג הסוציו-אקונומי, יוצרת מגזרים בדלניים במקרה הטוב או כאלה המתעלמים משלטון החוק ועוינים את המדינה במקרה הרע.
מדיניות רווחה כזו העיוורת להבדלים תרבותיים ודתיים, אולי תשאף לשוויון אך לעולם לא תהיה יעילה ובוודאי לא מוסרית. אותה מערכת שואפת לשלב אוכלוסיות, שלפי הגדרתה הן עניות, באורח חיים מתקדם ומערבי, כאשר אלו כלל אינן מעוניינות בכך ושלל התקציבים הממשלתיים המועברים אליהן לא רק שאינם עוזרים לשלבם, אלא מעודדים התבדלות וניכור מהמדינה. בפראפרזה על הפתגם התלמודי הידוע: תקציבו לקח קליפתו זרק.
התוצאות העגומות של מדיניות הרווחה
התוצאות העגומות של מדיניות הרווחה הנדיבה והתמימה של מדינת ישראל אפשר לראות מדי ערב במהדורות החדשות. במו רחמינו על החלשים בחברה יצרו מגזרים מבודלים ומנוכרים למדינה.
משפחות מרובות ילדים מצטופפות בדירות קטנטנות בהן אי אפשר לעצור את ההדבקה בווירוס, זלזול בהנחיות הבריאות כשאלו אינן תואמות את הנחיות הרבנים, וגם ככה מי שנדבק נהנה ממלונית או אשפוז שעלותם אלפי שקלים - בחינם. ילדים נשלחים לקלל שוטרים קללות שהאוזן לא סובלת ובעיקר חוסר אונים משטרתי מול חמולות ענקיות שבוחרות במודע לצפצף על ההנחיות ולקיים אירועים המוניים.
התשובה לעיוות הזה היא מדיניות כלכלית קפיטליסטית, המעודדת את הפרט לקחת אחריות כלכלית על עצמו ומשפחתו. מי שמעוניין להעמיד מספר דו ספרתי של צאצאים שיתכבד וישלם מכיסו על כל אשפוז לידה (שעלותו 14 אלף שקל), דבר שידרוש ממנו לרכוש השכלה רלוונטית ועבודה טובה.
מי שמעוניין שילדיו ילמדו במערכת חינוך ממשלתית, המסבסדת כל תלמיד בעשרות אלפי שקלים מדי שנה, שידע שמערכת זו תכלול שיעורי חשבון, אנגלית וציונות ואזרחות.
מי שרוצה לקבל שירותי בריאות מצוינים מעבר לרמה בסיסית - שיממן לעצמו וילדיו ביטוח בריאות. יש לי הרגשה שזה יוביל להתנהגות זהירה יותר בעת התפרצות מגפה והתערות רבה יותר בעם ישראל. מי שרוצה ליהנות מכספי המסים שמשלמים אזרחי המדינה, לא יכול להתעלם מקיומם, בריאותם ולהתבדל בקהילות קיצוניות.
חשוב לציין, לציבור החרדי יש הרבה במה להתגאות ולחברה החילונית יש בהחלט מה ללמוד מאחינו החרדים. מדובר בחברה המציבה את תרבות הלמידה בראש הפירמידה, שבה כבוד למורה ולמבוגר זה א'-ב' של כל תלמיד, ובה הקהילה ערבה לפרט ודואגת למחסורו, כמו בתעשיית הגמ"חים ההתנדבותית.
מעטים האנשים שלא נעזרו או נתקלו באחד משלל ארגוני ההתנדבות והחסד החרדיים, מסיוע לחולים ועד החלפת גלגל לרכב תקול. כל זה טוב ויפה, אבל לא מספיק. שכן הדבר מבוסס על דפוס התנדבותי של בודדים בעוד רבים מוסללים, בחסות המדינה, להיות מנוכרים לה.
מדיניות קפיטליסטית היא המדיניות הכי חברתית שאפשר להנהיג בישראל היום: היא תוריד את סף העוינות בין המגזרים, תשים סוף להרגשת הניצול הרווחת בקרב הציבור היצרני במדינה ותעודד תרבות של השתלבות, עבודה, השכלה, אחריות אישית וערבות הדדית אמיתית, מבחירה. כך ניצור מערכת יחסים בריאה ואמיתית ביננו ובין אחינו החרדים.
הכותבת היא עצמאית בעלת עסק ופעילה חברתית לקידום מחשבה ליברלית