הפגנה בתל אביב נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והשחיתות השלטונית / צילום: שני אשכנזי
הימים בהם אנו חיים הם ייחודיים בכל קנה מידה, ובכל פרמטר של החיים. אך עובדת חיים אחת איתה אנו חיים כבר עשרות שנים לא משתנה - השמאל בישראל ממשיך להתנתק מעם ישראל ובמו ידיו חופר את הקבר של עצמו.
ההפגנות בצמתים מדי שבת מחממות את ליבם של המפגינים, אשר מרגישים שהם עושים פעולה דמוקרטית חשובה, מחנכים את הילדים ובימי סגר זו בכלל הדרך היחידה לצאת באופן חוקי מהבית. לראות 100-150 אלף אנשים יוצאים מדי שבת לדמוקרטיה זו בשורה. אבל במונחים צבאיים זהו ירי מונחה למטרה הלא נכונה.
עם ישראל נמצא כעת בתקופה דרמטית של משבר בריאותי ובעיקר משבר כלכלי-חברתי שלא היה פה עשרות שנים. סוגיית השחיתות לעומתו נמצאת על הפרק כבר תקופה ארוכה, והקשב אליה מאוד מאוד מוגבל. כאשר עולה עוד איש שמאל ומדבר על השחיתות-מנמיכים את השלט בטלוויזיה, ואילו כאשר נפתלי בנט מדבר על מה צריך לעשות עם הקורונה מגבירים.
בנט מצליח היום להבין יותר טוב מכולם את הסיסמוגרף הישראלי - מומחיות שהייתה פעם של פוליטיקאים אחרים. הוא מוותר על הנושאים שהיה מזוהה איתם כמו הריבונות, שינוי מערכת המשפט או מיליטריזם - כל הנושאים שהיו במרכז הקמפיינים שלו-נאלמו דום.
אבל ההפגנות בסופי השבוע הן לא על הקורונה, ולא על המצב הכלכלי-אלא ההפגנות להתפטרותו של בנימין נתניהו - מטרה שלא ניתן להשיגה, ולהפך - אותם מאות אלפי מפגינים מרגישים טוב עם עצמם, אבל הם בונים חומה מסביבם לבין שאר העם-ואין יוצא ואין בה בשעריה.
ולראיה לצדקתי - המצב בסקרים. ההפגנות גדלות, ואיתם מדרדר מצבו של השמאל בסקרים. היום מפלגות השמאל -מרכז (ללא המפלגות הערביות) מחזיקות בסקרים הטובים 30-32 מנדטים - אני מעגל את התוצאות של יש עתיד (17) כחול לבן (9 ) ומרצ (5). ואילו הימין הכולל גם את ליברמן מגיעים לשיאים שהוא מעולם לא היה בישראל. ואני לא מדבר על ימי רבין - תבחנו את כל תוצאות הבחירות בעשור האחרון - 2013 יחימוביץ+לפיד+קדימה+התנועה+מרצ - 43. 2015: בוז’י+לפיד+מרצ - 40. 2019א’: גנץ+העבודה+מרצ - 45.
העם לא מאמין לכוונות המפגינים
מפגינים יקרים, תפנימו, שאר העם לא מאמין לגרסה האומרת שאכפת למפגינים מהכלכלה והקורונה, אלא הוא אומר לעצמו אלו אותם האנשים שהפגינו והצביעו כנגד נתניהו בטוענות שונות, אז עכשיו הם מתלבשים על הקורונה לא כי אכפת להם מאיתנו אלא כי זו נראית להם הדרך הנכונה לנצח אותו.
אז מה עושים לאור המצב בסקרים בו נראה בוודאות שהדרך שבה מנהיגי ומצביעי השמאל מוליך אותם לאבדון פוליטי? הם מגבירים עוד יותר את קצב האש, וממשיכים לירות לכיוון הלא נכון. אנו שומעים אותם מתבטאים עוד ועוד על זכות ההפגנה, אותה פינה שהימין רוצה לכלוא אותם והם רצים בשקיקה לתוך התא.
השמאל הפנאטי חייב תהדייה מהפגנות השחיתות - לא כי הן לא נכונות ערכית, אלא כי הן נוראיות פוליטית.
נתניהו יסיים את דרכו הפוליטית באחת משלוש דרכים: משפטית, הפסד בבחירות לבנט (או למועמד אחר שיפתיע) או קיום הסכם הרוטציה שנראה כעת דמיוני, אך יש לו סיכוי היתכנות.
יש כמובן את האומרים - עדיף בנט על נתניהו, העיקר שהוא יילך - דעה לגיטימית כמובן, אך בתוך תוכם של המפגינים - הם ממש לא רוצים ממשלה עוד יותר ימנית ועוד יותר דתית - אך הקיצוניות תוקפת את מערכת החיסון של ההיגיון ובכך תוביל את אותם המפגינים לעוד תהליך התנתקות משאר חלקי העם.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי. ניהל את קמפיין הבחירות של כחול לבן