בניין פייזר בניו יורק. אחת מ-9 החברות שהזהירו שלא יקצרו תהליכים במסגרת החיסון לקורונה / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
ב-8 בספטמבר פרסמו תשעה מנכ"לים של חברות התרופות הגדולות בעולם מכתב משותף בו התחייבו בפני הציבור שלמרות הלחץ הפוליטי לקדם הפצת חיסון לנגיף הקורונה עד נובמבר 2020, הם לא יקצרו תהליכים בדרך לחיסון. מעט לאחר פרסום המכתב, אחת החברות - אסטרה זניקה - אף הקפיאה את הניסוי בחיסון בעקבות תופעת לוואי קשה של אחד המשתתפים. המכתב לא זכה לתהודה תקשורתית ממשית בישראל, ובכל זאת, מדובר באירוע משמעותי.
נגיף הקורונה גרם למשבר בריאותי חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית, אך גם יצר עבור חברות התרופות פוטנציאל רווח אדיר. מכיוון שברור לכולם שהפרס הגדול יגיע לחברות שיפתחו ראשונות חיסון לקורונה, אנו עדים כיום ל"מרוץ לחיסון" שבו "מתחרות" לא מעט חברות. במקביל, הנשיא דונלד טראמפ מאיץ ברגולטורים לאפשר לחברות התרופות לזרז ולקצר את תהליכי הניסוי, מכיוון שהוא רוצה להתייצב בפני הציבור האמריקאי כשבאמתחתו הכרזת ניצחון במאבק בנגיף בבחירות 2020.
המרוץ והלחץ הפוליטי עלולים לגרום לחברות להעדיף שיקולים כלכליים צרים על פני בריאות הציבור, וזו לכאורה הבחירה הטבעית של חברה מסחרית - ניצול הזדמנות עסקית להגדלת הרווחיות. ולמרות זאת, קמו מנכ"לים, שמתחרים ביניהם במרוץ לחיסון, והכריזו שהלחץ והפיתוי לרווח מהיר לא מבלבלים אותם, ושעבורם בריאות הציבור קודמת לכל. אם אותם מנכ"לים היו מחליטים "להסתכן" ולרוץ בכל הכוח קדימה, בגיבוי רגולטורי, ניתן להניח שאותו "סיכון" יהיה בר-הגנה משפטית. אם כך, האם החלטתם לגיטימית?
על פי עקרון ה-Shareholder Supremacy שזכה לדומיננטיות רבה בדיני התאגידים האמריקאים (המהווים השראה רבה עבור הדין הישראלי), תכליתה של חברה עסקית היא להשיא רווחים עבור בעלי מניותיה, ולכן, לכאורה, חברה אינה רשאית לשקול שיקולים "זרים" כדוגמת בריאות הציבור. במילים אחרות, על פי עקרון זה, בעל מניות באחת מתשע החברות יכול להגיש תביעה נגזרת כנגד הנהלת החברה על כך שהיא במודע, לא מנצלת הזדמנות עסקית להשאת רווחים אדירים.
מכתב המנכ"לים מאתגר את אבני היסוד שלאורם פועלות חברות עסקיות. על פי סעיף 11 לחוק החברות הישראלי, "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה". החוק אמנם מתיר לחברה "להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור", אך הוא בוודאי אינו מחייב חברות לשקול שיקולים אלה. החוק הישראלי מציב בראש סדר העדיפויות את בעלי מניותיה של החברה, ומאפשר להם להתמקד אך ורק ברווחים. זו גם התפיסה המקובלת בחוק ובפסיקה בארצות הברית.
האם אנחנו, כאזרחי עולם המושפע דרמטית מפעילותם העסקית של חברות מסחריות, גדולות וקטנות, מוכנים לקבל עיקרון לפיו חברה מסחרית לא חייבת להביא בחשבון את "עניינו של הציבור"? הגיעה העת לקיים דיון ציבורי אמיתי בשאלה הזו, ולשקול ברצינות אם לא הגיעה העת לתקן את סעיף 11 לחוק החברות.
לפני כשנה, כ-180 מנכ"לים של חברות מכל התעשיות והתחומים, חתמו על הצהרה משותפת בה קראו להרחבת תכליתה של חברה כך שתכלול קידום עניינם של בעלי אינטרסים אחרים (stakeholders) בנוסף לבעלי המניות. באקדמיה אף התפתחה גישה הרואה בבעלי מניות כמעין "נאמנים" של הציבור הרחב. מגפת הקורונה לימדה אותנו שכולנו בעולם שטים על אותה אוניה. נכון, יש כאלה שזוכים ליהנות מהרוח על הסיפון ויש שעובדים בחדר המכונות החם, אבל אם האונייה תטבע - גורל כולנו יהיה זהה. נגיף הקורונה עלול להיות רק קדימון למה שיקרה לכלכלת העולם כשנתחיל לשלם על ההתחממות הגלובלית. עכשיו הזמן לקיים דיון ציבורי ולהגדיר מחדש את תכליתה של החברה.
הכותב הוא ראש מחלקת שוק ההון במשרד ברנע, לשעבר הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך