ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקור בצוללת אח"י תנין / צילום: מארק ניימן, לע"מ
חוות-דעתו המנומקת של היועמ"ש אביחי מנדלבליט שלא להורות למשטרה על חקירת מעורבותו האישית של ראש הממשלה נתניהו בפרשת הצוללות אכזבה רבים באופוזיציה וגם הביאה לשמחה - בקרב תומכי רה"מ בנימין נתניהו. דומה כי לא רבים קראו את חוות-הדעת הפומבית של היועמ"ש, שנימוקיה הם בעיקר נימוקי העדר ראיות המובילות לחשד סביר המצדיק ביצוע חקירה פלילית מקיפה נגד ראש הממשלה.
כך נדחסה פרשה חמורה ביותר של קבלת החלטות חשודה ואומללה לכדי סד ראיות ופרוצדורות, שהיועמ"ש חייב להידרש לו כראש מערכת התביעה הכללית. בישראל, היועמ"ש, בניגוד לרבות במדינות העולם, הוא גם היועץ המשפטי לכלל מערכת המנהל הציבורי ומשרדי הממשלה. אבל אין זה סוף פסוק וחוות-הדעת מדגישה כי היא נכונה לשעתה בלבד ואין היא מתיימרת לעסוק בהיבטים אתיים או ניהוליים.
בפנינו פרשייה ביטחונית חמורה שלפיה אישים בכירים במערכת הביטחון ובצה"ל ומקורבים אישית ומשפחתית לרה"מ רקחו את קניית הצוללות מגרמניה ללא מכרז ותוך חשד פלילי כבד לטובות הנאה, חשד שהביא בעקבות חקירות לכמה כתבי אישום בשוחד והלבנת הון בפרשה זו.
נראה כי מאז 'עסק הביש' בשנות החמישים והשישים (1954-1965) לא ליוותה את ישראל פרשה ביטחונית כל-כך חמורה, ועוד כאשר מדובר בצוללות שעל פי פרסומים זרים ורמזים בתקשורת הישראלית אמורות להיות לא רק אמצעי התרעה אלא אמצעי לשאת טילים בעלי יכולות הכרעה אסטרטגיות מידיות לצורכי מכה ראשונה או מכה צבאית שנייה.
אחד ההבדלים הוא כמובן כי ראש הממשלה דאז בן גוריון (לאחר שהחליף את משה שרת) דרש הקמת וועדת חקירה משפטית. חוות-דעתו של היועמ"ש דאז משה בן זאב, הייתה כי כל ועדה פוליטית ולא ועדה משפטית עם סמכויות ברורות היא חסרת ערך.
בפרשת הביש של ימינו - חוות-דעתו של היועמ"ש אינה סותמת הגולל על הצורך הציבורי בחקירת מעורבותו של ראש הממשלה בפרשה זו. היועמ"ש מדגיש בחוות-הדעת כי הקושי המרכזי הוא היעדר חשד ראייתי ברמה שמצדיקה חקירה פלילית. זאת ותו לאו. חוות-הדעת אינה מכשירה אתית, ציבורית או ניהולית את אחריותו האפשרית של ראש הממשלה לביש הצוללות.
בכך למעשה החזיר היועמ"ש את הסוגיה לזירה הציבורית על ענפיה המשפטיים. בין אם בג"ץ יתערב או לא יתערב בהחלטת היועמ"ש- והתערבות שיפוטית בהחלטות מעין אלה של היועמ"ש היא נדירה למדי- הרי שקיימות אפשרויות חקירה משפטיות אחרות. האפשרות הממשית ביותר והכדאית ביותר - במידה ואכן לא יחול שינוי בעמדת היועמ"ש - בדיקת פרשת הצוללות על ידי משרד ביקורת המדינה בהתאם לסמכותו החוקית. כמובן כי ללא לחץ ציבורי נמשך ההיתכנות של אפשרות זו מוגבלת.
סעיף 14 ג' לחוק מבקר המדינה מאפשר למבקר בעקבות חקירת ביקורת להעביר ליועמ"ש המלצה לפתיחה בחקירה פלילית עקב חשש לביצוע מעשה פלילי. כמובן כי ההחלטה היא של היועמ"ש אך ממצאי הביקורת בעקבות בדיקת מבקר המדינה יועברו אליו. בזמנו מבקר המדינה לשעבר השופט מיכה לינדנשטראוס ז"ל ראה באמצעי חוקי זה דרך חשובה להבקיע מבוי סתום כאשר הפוליטיקאים או אישי ציבור בכירים מנסים להיוושע מהעדר חקירה.
בשים לב לעובדה כי במתווה הקואליציוני הקיים הסיכויים להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית או להבדיל וועדת חקירה ממלכתית קטנים- יש מזור אפשרי בביקורת המדינה. זאת לא למרות אלא בגלל חוות-דעתו של מנדלבליט. היועמ"ש לא הטביע בחוות-דעתו את פרשת הצוללות אלא במרומז אולי התווה מסלול שונה לבדיקתה.
הרבה תלוי כיצד חוות-הדעת הזו תתורגם לדרישות חברתיות של הציבור הישראלי ומידת הלחצים כי מעורבות אפשרית של ראש הממשלה בעסק הביש של ימינו אלה תזכה לחקירה מעמיקה יהיו תוצאותיה אשר יהיו. אם נתניהו רוצה להיזכר כבן גוריון - הוא מיועד להסכים לחקירה כזו, שאולי תטהר את שמו, ואולי לאו. כל שקבע היועמ"ש - בשלב זה לא בשלו התנאים הראייתיים. הכדור עכשיו חזרה במגרש הציבורי-משפטי.
הכותב כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ולשעבר המשנה לרקטור. מלמד משפט וחברה ומשפט וממשל