הכותל המערבי ברוח הקורונה / צילום: Sebastian Scheiner, Associated Press
שנת 2020 תיזכר כשנה שבה פרץ נגיף RNA מסתורי בן 30 אלף אותיות ו-14 גנים מחודדים והסתער על העולם.
המדע המודרני כבר למד על תעתועי 198 המוטציות המשתנות, מנגנוני ההדבקה והנזק של הווירוס. אבל למרות הקדמה, ידו של הווירוס על העליונה, עם פריסה גלובלית, התפשטות שחוצה גבולות, ופגיעה קשה בכל תחומי החיים. העולם נוקט טכנולוגיית ההתחפרות בבונקר: סגרים, סגירת גבולות, עצירת הכלכלה, התרבות והחברה. הרשתות החברתיות מייצרות פחד, ובמקום להוביל לאחדות עולמית גורמות לקיטוב חברתי. מערכת הרפואה מתמודדת במיטב כוחותיה עם המציאות שנכפתה עליה והמדע מכונס במעבדות כדי לתת מענה.
לאחר גל ראשון קטן ומסוגר, ולאחר גל שני גדול ומפושט בהרבה, אנו סופרים את חולינו, מתינו ומובטלינו, מודאגים מחינוך ילדינו וצופים במנהיגינו המתקוטטים עד אין סוף.
עם זאת, מצבינו היום שונה בתכלית מתחילת המגפה. החשש מקריסת מערכת הבריאות חלף, האיום של 10,000 מתים בזמן קצר נגוז, החוסר בציוד דחוף כוסה, וצוותי הרפואה ממשיכים להראות מסירות והקרבה, לומדים תוך כדי תנועה ונלחמים על כל חולה.
הנחישות והגבורה של הצוותים אפשרה להתגבר על ההרעבה רבת-השנים של המערכת, אך לא בלי לגבות מחיר של פגיעה בשגרה הרפואית ובטיפול במחלות הלב, הסרטן השבץ המוחי ועוד. שחיקת הצוותים כבר נותנת את אותותיה לאחר חודשים של עבודה סביב השעון. הפגיעה בכלכלה, בחברה, בחינוך ובתרבות מחמירה את הקיטוב בעם, והניהול הפוליטי התזזיתי של האירוע יוצר תחושת אי-ודאות קשה, של אין אונים ואי-אמון בהנהגה.
הקורונה עשה את מה שרבים לא הצליחו עד כה: להראות לנו עד כמה הבריאות היא הבסיס של כלכלה וחברה איתנה, שהרפואה הציבוריות חייבת להיות בראש סולם הערכים, ושאנו צריכים לשנות את התפיסה של משרד האוצר ששמרה את מערכת הבריאות על סף רעב לאורך עשורים.
הנבואה ניתנה לשוטים, אך סביר להניח שעד שנצליח ליצור חיסון יעיל של כלל האוכלוסייה יחלפו שנים בהם נחיה לצד הווירוס. אנו נצפה עוד גלי תחלואה, בהיקף הולך ויורד עד התייצבות. למחלת הקורונה יהיה מקום מכובד עוד שנים רבות כגורם תחלואה ותמותה משמעותי.
כיצד לנהוג אם כך? הטקטיקה שנקטנו עד כה של הנסיגה והירידה לבונקר חייבת להיפסק לאלתר. זהו מנגנון נזק עצמי, בדיוק כמו במחלות אוטואימוניות בהם מנגנוני ההגנה חורגים מסמכויותיהם ותוקפים את גופינו. ברור שאנו חייבים להסתכל על מכלול החיים, והעולם חייב לצעוד קדימה. בבסיס ההתמודדות עם המציאות החדשה ימשיכו להיות הריחוק החברתי, מסכה והיגיינה תוך הימנעות מהתקהלויות.
הניהול המרכזי של המגפה צריך לעלות מדרגה ע"י ביזור הסמכויות לרשויות המקומיות, חיזוקם וניתור מתמיד של התחלואה. יש להחזיר את כל תחומי החברה, כולל החינוך והתרבות במגבלות מקומיות. יש לפתוח את השמים תוך קיום חובת בדיקות מהירות ביציאה ובכניסה למדינה ולאכוף עטית מסכה במשך כל הטיסה.
הטכנולוגיה המתקדמת בצעדי ענק תשנה את הרפואה, וכבר היום היא כוללת פתרונות רפואיים להנשמה, הגנה על הצוות הרפואי מהדבקה, תרופות חדשות לטיפול בחולים הקשים, טכנולוגיות לרפואה מרחוק וניהול מתחמי קורונה בתנאי בידוד מחמירים, טכנולוגיות רשת לאיתור חולים ומעגל ההדבקות ועוד רבות.
ישראל, כמדינת הזנק רפואי חייבת להמשיך ולהוביל. הצעדים לחיזוק הרפואה בבתי החולים ובקהילה חייבים לכלול תכנון ארוך-טווח של מצבת כוח-האדם, שדרוג תשתיות בתי החולים תוך הרחבת יכולת האשפוז והטיפולים הנמרצים, פיתוח יכולת הרפואה מרחוק תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, חידושים במערך הבדיקות הווירליות, תוך פיתוח יכולת לעיבוד נתונים מהיר של האוכלוסייה לגבי מגמות תחלואה ברזולוציה מקומית ויומית, באמינות ובשקיפות.
חיזוק המחקר היישומי בבתי החולים והאוניברסיטאות חייב להיות חלק בלתי נפרד משגרת הטיפול במחלות, תוך יצירת הזדמנויות למובילות עולמית בתחום וחיזוק הטכנולוגיה והתעשייה הרפואית בישראל.
השנים שלפנינו מרתקות, וגם אם נחוש לעיתים שידו של הווירוס על העליונה, ביחוד לאחר ישיבות ממשלה סוערות, אין לי ספק שבהתנהגות נכונה ואחראית של כל האוכלוסייה, נכניע את 30 אלף האותיות המתעתעות של הנגיף.
הכותב הוא מנהל לשעבר של בית החולים רמב"ם, פרופסור אמריטוס בטכניון ושימש כיו"ר ועדת סל התרופות