השופטת איימי קוני בארט ודונלד טראמפ / צילום: Alex Brandon, AP
דונלד טראמפ איים השכם והערב כי אם תוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב לא תהיינה לטובתו - הוא יעתור לבית המשפט עליון ויטען להונאה, תרמית, זיופים ומה לא - שהתגלו בבחירות האחרונות וגרמו למפלתו. טראמפ שם את מבטחו בהרכב השמרני של בית המשפט העליון, המונה עתה שלושה שופטים הידועים כליברלים ושישה שופטים המוכרים כשמרנים. נראה כי זו גם אחת הסיבות למהירות ולזריזות שגילה טראמפ במינויה של השופטת השמרנית איימי קוני בארט לבית המשפט העליון, אך ימים ספורים לפני הבחירות.
אולם נראה כי לאור ההיסטוריה השיפוטית העצמאית של בית המשפט העליון של ארה"ב, אל לו לטראמפ לשים את מבטחו במינויים של שלושת השופטים השמרנים שהוא עצמו מינה במהלך כהונתו, בתקווה שיגמלו לו טובה תחת טובה.
ראשית, לבית המשפט העליון של ארה"ב יש היסטוריה ארוכה ועשירה בתחומים שונים ומגוונים, המשפיעים מאד על חיי אזרחי ארה"ב. פסקי הדין של בית המשפט אף מצוטטים לרוב במרבית מדינות העולם המערבי, כולל בישראל, ומהווים אסמכתאות חשובות לפסיקה במדינות אלה.
שנית, מעמדו של בית המשפט הוא כה חזק ומבוסס, עד שאין לחשוד בשופטיו כי יפעלו בניגוד לחוק ולדין, אך ורק כדי לרצות מאן דהוא, יהא זה גם האזרח מספר אחת במדינה.
שלישית, קיים ספק אם השופטת בארט, שזה אך מונתה על-ידי טראמפ, תשתתף בכלל בהצבעה בבית המשפט העליון, אם נושא הבחירות יעלה בפניו, וזאת זמן כה קצר לאחר מינוייה. השופטת בארט בת ה-48 תכהן עוד שנים רבות וארוכות בבית המשפט העליון, וספק אם תרצה "להכתים" את שמה הטוב ואת עתידה השיפוטי בהצבעה שכזאת.
ועיקר העיקרים: השופטים בבית המשפט העליון - כמו בכל בית משפט אחר במדינות דמוקרטיות - דנים על-פי החוק והדין וכן על-פי צו מצפונם. השופטים המתמנים אינם חייבים דבר לאיש שמינה אותם ואינם צריכים להיות "אסירי-תודה" לו, בשום דרך, צורה ואופן. יש לזכור כי כהונת שופט בבית המשפט העליון של ארה"ב אינה מוגבלת בזמן, והיא מסתיימת אך ורק בפרישתו מרצון מכס השיפוט, או חס וחלילה במותו (במדינת ישראל השופטים מכהנים עד גיל 70 בלבד).
נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב הוא כעת השופט ג'ון רוברטס, אשר התמנה בשנת 2005 על-ידי הנשיא הרפובליקאי ג'ורג' בוש, כאשר ההערכות לגביו היו שהוא שופט שמרן. למרות הערכות אלה, הנשיא רוברטס הצביע פעם ופעמיים דווקא עם השופטים הליברליים בבית המשפט. בחדש יוני 2012 קבע בית המשפט כי רפורמת ביטוח הבריאות של הנשיא ברק אובמה (אובמה-קר) היא חוקתית ואינה עומדת בסתירה לחוקה האמריקאית. ההחלטה התקבלה ברוב של חמישה נגד ארבעה, כאשר רוברטס הצטרף לארבעת השופטים הליברלים והיה למעשה הקול המכריע. גם בשנת 2015, משהוגשה עתירה נוספת נגד רפורמת הבריאות של הנשיא אובמה, היה הנשיא רוברטס בין ששת השופטים שהצביעו בעד רפורמת הבריאות ודחו את העתירה.
ודוגמה נוספת: בשנים 1953-1969 כיהן השופט ארל וורן כנשיא בית המשפט העליון של ארה"ב. וורן היה בעבר מושל קליפורניה מטעם המפלגה הרפובליקנית ומעולם לא כיהן כשופט לפני מינויו. ארל וורן מונה לכהונה על-ידי הנשיא הרפובליקני דוויט אייזנהאואר, בתקווה לחזק את הקו השמרני בבית המשפט. אולם כאן ציפתה לנשיא הפתעה. וורן היה אחראי לשורה של פסיקות מהפכניות, שעיקרן שמירה והגנה על זכויות האזרח מפני עריצות השלטון.
כך, הנשיא וורן כתב את פסק הדין ההיסטורי שקבע, פה-אחד, כי ההפרדה הגזעית בבתי הספר בין לבנים לשחורים אינה חוקית. כך, בית המשפט העליון בארה"ב, תחת נשיאותו של וורן, חייב את המשטרה לפרט בפני העצור את זכויותיו, לרבות הימנעות מהפללה עצמית, על-ידי הקראת אזהרה מפורשת בפניו בתחילת חקירתו (פסק דין מירנדה), ועוד.
האגדה מספרת כי משנשאל אייזנהאואר בערוב ימיו מה הייתה הטעות הגדולה ביותר שעשה בתקופת כהונתו כנשיא, הוא השיב: "מינויו של ארל וורן לנשיא בית המשפט העליון".
נותר רק לקוות כי גם טראמפ עשה "טעויות" דומות.
הכותב כיהן כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב