היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: תמר מצפי
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מותח ביקורת על הסכם הפשרה שהושג בתביעה הנגזרת נגד נושאי משרה בבנק מזרחי טפחות בפרשת סיוע הבנק ללקוחות אמריקאים להעלים מס. בעמדה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביבא, ציין היועמ"ש כי על אף שאינו מתנגד להסכם, על בית המשפט לשקול, בבואו לאשר את ההסכם, כי הוא פוגע באינטרס הציבורי.
"לעמדת היועמ"ש, סכום הפשרה המשמעותי שעליו הסכימו הצדדים אינו תואם את הסיכון המשפטי הקיים בהקשר זה...", כתב המשנה ליועמ"ש, עו"ד מאיר לוין. "פשרה כספית המגלמת קניית סיכון התדיינות במחיר גבוה מדי, עלולה להסב נזק לבנק ולחברות אחרות בשוק ההון, ועל בית המשפט להביא זאת בחשבון בסך השיקולים באישור הסדר הפשרה". עו"ד לוין הבהיר כי "אף שהיועמ"ש אינו מתנגד להסדר פשרה, הוא מוצא לנכון להאיר מספר שיקולים כבדי-משקל שצריכים להישקל בבחינת ההסדר האמור על-ידי בית המשפט".
הסדר הפשרה בין הבנק לבין משה אהרוני, בעל המניות שהגיש את התביעה הנגזרת בשם הבנק נגד נושאי משרה ודירקטורים בבנק, קבע כי: הנתבעים ישלמו (באמצעות המבטחים) 23 מיליון דולר לבנק; שכר הטרחה לעורכי דינו של מגיש התביעה יעמוד על כ-4 מיליון שקל; וסכום של 250 אלף שקל ישולם לעורך הדין של תובע נגזר אחר, שהגיש בקשה לגילוי מסמכים שנמחקה על-ידי בית המשפט.
הנתבעים הם: יו"ר הבנק משה וידמן; יו"ר הבנק לשעבר יעקב פרי; מנכ"לי הבנק לשעבר, אלדד לדור-פישר ואליעזר יונס; מבקר הפנים לשעבר חיים גיט; גלית ויזר, מבקרת ראשית ומנהלת חטיבת הביקורת; ונחום פרצל, לשעבר מנהל הפעילות בארה"ב של בנק.
היועמ"ש מתח ביקורת על הסכמת הבנק לפיצוי כה גבוה. זאת, חרף העובדה כי עמדת הוועדה הבלתי תלויה של הבנק סברה כי עילת התביעה נגד נושאי המשרה והדירקטורים בשל הפרת חובת אמונים היא בעלת סיכויים קלושים, והעילה בשל הפרת חובת זהירות היא בעלת סיכויים נמוכים.
השופט מגן אלטוביה העניק לצדדים זכות תגובה עד ה-3 לדצמבר.
קנס לרשויות בארה"ב
לפני קרוב לעשור פתחו הרשויות בארה"ב בחקירה נגד שורה של בנקים זרים בשווייץ, בחשד שסייעו ללקוחותיהם האמריקאים להעלים מס. בישראל נפתחה חקירה נגד בנק הפועלים, לאומי ומזרחי טפחות. במרץ 2019 חתם מזרחי טפחות על הסדר עם משרד המשפטים האמריקאי, שלפיו הוא ישלם לרשויות בארה"ב 195 מיליון דולר (בנק הפועלים שילם 904 מיליון דולר, ובנק לאומי שילם 270 מיליון דולר).
בנוסף, התחייב הבנק לנקוט פעולות ליישום תוכניות ציות הקשורות לנושאי מס והלבנת הון. על-פי ההסדר, קיבל הבנק אחריות למעשיהם של עובדים מסוימים לשעבר שפעלו בניגוד למדיניות הבנק ולנוהליו. מהודעת הבנק עלה כי לא מדובר בעובדים בכירים אלא בבנקאים פרטיים, אנשי קשרי לקוחות ועובדים בדרגות דומות, שפעלו בניגוד למקובל בין השנים 2002-2012.
בהודעת הבנק לבורסה הודגש כי הבנק לוקח אחריות על פעילות אותם העובדים בהתאם לדין האמריקאי.
בעקבות החקירה בארה"ב, הגיש בדצמבר 2014 בעל מניות בבנק בקשה לגילוי מסמכים לפי חוק החברות. בבקשה נטען כי נושאי המשרה שכיהנו בעת הרלוונטית בבנק, הפרו את חובותיהם בשל מחדליהם ושתיקתם. לכן, נטען, כי קיימת להם "אחריות פיקוחית" על הנעשה בתחום אחריותם. זאת, במיוחד כשמדובר בביצוע מתמשך של עבירות פליליות חמורות בהיקפים משמעותיים.
סיכוי קלוש לתביעה
במרץ 2019 הקים דירקטוריון הבנק ועדת תביעות בלתי תלויה שהוסמכה להמליץ אם יש לנקוט הליכים משפטיים נגד נושאי המשרה בבנק. הוועדה אמנם מצאה פגמים מסוימים בהתנהלות בסוגיות הקשורות לציות לנוהלי הבנק ולדיני המס בארה"ב. אולם המליצה "שלא לנקוט הליכים משפטיים נגד הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים בגין הפרת חובת אמונים, שכן מדובר בעילת תביעה בעלת סיכויים קלושים", וכן בגין הפרת חובת זהירות, "שכן מדובר בעילת תביעה בעלת סיכויים נמוכים".
לבסוף, הוועדה לא מצאה "תשתית ראייתית מספקת לכך שהדירקטורים ונושאי המשרה האחרים לא פעלו כדירקטורים ונושאי משרה סבירים, לפי הסטנדרט המצופה והמקובל בתקופה הרלוונטית. הוועדה לא מצאה תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענה בדבר מחדל בפיקוח של הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים".
למרות כל זאת, סברה הוועדה כי נכון יהיה להגיע להסדר פשרה עם חברות הביטוח שהנפיקו "פוליסת ביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה בבנק". זאת, בין היתר, "כדי למנוע הליכים משפטיים יקרים שעשויים לגרום לנזקים משמעותיים לאינטרסים של הבנק, למוניטין שלו, ולרצונו להניח את הפרשה מאחוריו".
ייקור פוליסת הביטוח
בעמדה שהגיש לבית המשפט, הניף היועמ"ש דגל אדום שמטרתו להזהיר מפני ריבוי התביעות הנגזרות והתובענות הייצוגיות שמסתיימות חיש מהר בפשרה. זאת, חרף עמדת גורמי המקצוע כי מדובר בתביעת סרק.
לעמדת היועמ"ש, נוהג זה, שבמסגרתו מאשרים בתי המשפט על נקלה את הסדרי הפשרה במקרים אלו, פוגע באינטרס הציבורי. זאת, לדוגמה בכך שהוא מייקר דרמטית את פוליסת הביטוח, ואף גורם להכבדה על מערכת בתי המשפט באמצעות יצירת התמריץ השלילי להגשת תביעות סרק.
"אישור הסדר הפשרה המגלם בתוכו קניית סיכון שאינו מבוסס, עשוי להביא למספר תוצאות שליליות", קבע היועמ"ש. "ראשית, העלויות שמטילות תביעות הסרק על ‘קבוצת הנתבעים’ מייקרות את עלויות התנהלותם ומשבשות את תמריציהם לפעול כדין, לנקוט אמצעי זהירות ולקיים את חובותיהם". לפי עמדתו, מאחר שהנתבע יודע שגם אם ינהג כדין, הוא ייאלץ בסופו של דבר לשאת בתשלום הפשרה בתביעה שתוגש נגדו, הרי הרווח שלו מהתנהגות כדין בהשוואה לעלויותיו אם לא יתנהג כדין - יקטן.
שנית, לפי עמדת הועמ"ש, הסדר הפשרה עשוי להביא לפגיעה בבעלי המניות של הבנק, שאמנם ייהנו בטווח הקצר מסכום הפיצוי שייכנס לקופת הבנק. אולם בטווח הארוך, פרמיית הביטוח שתשולם מקופת הבנק, החל מהשנה שלאחר מכן, תהיה יקרה יותר. זאת, בשל הסיכון הנוסף שהתווסף למשוואת החיתום של המבטחים.
שלישית, לפי עמדת היועמ"ש, תיפגע קבוצה נוספת ורחבה מהסדרים אלה - חברות ציבוריות אחרות ובעלי מניותיהן, אשר עלויות הפיצוי המשולמות על-ידי המבטחים, יגולגלו אליהן. זאת, בדמות: ייקור פוליסות הביטוח שמונפקות לנושאי המשרה והדירקטורים שלהן; הקטנת הכיסוי שחברת הביטוח תהיה מוכנה להעניק להן; והגדלת סכום ההשתתפות העצמית שיידרשו אותן חברות ציבוריות לשלם במקרה של תביעה".
לאור זאת, כתב המשנה ליועמ"ש כי "היועמ"ש יבקש מבית המשפט לשקול את חוסר ההלימה בין סיכויי התביעה כפי שהוצגו על-ידי הצדדים, לבין הסדר הפשרה המוצע. זאת, לאור ההשפעות השליליות שעשויות להיות להסדר זה על שוק ביטוח נושאי המשרה והשיקולים הנוספים שהוצגו לעיל".
מעבר לכך, טען היועמ"ש כי יש מקום לקבל הסבר מדוע הסדר הפשרה מעניק 5% מסכום הפשרה, כ-4 מיליון שקל, לבאי-כוחו של מגיש התביעה הנגזרת. זאת, חרף העובדה כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים נמוכים ולאור העובדה שהסדר הפשרה הושג בשלב מקדמי של ההליך (הגשת בקשת גילוי מסמכים).
(ת"א 170442-12-14)