ראש הממשלה, נתניהו ושגריר ארה"ב, דיוויד פרידמן חותמים על הסכם לשיתוף פעולה מדעי בין ישראל לארה"ב / צילום: משרד ראש ממשלה
חתימת ההסכם המדעי בין ישראל ובין ארה"ב בסוף אוקטובר יצרה רושם שגוי כי מדובר בהצהרה מדינית בעיקרה וכי היא באה לעולם משיקולים שאינם מדעיים. למעשה, המשמעות הפוליטית, מעבר להצהרתית גרידא, נופלת בחשיבותה מן ההשלכות הכלכליות והמדעיות על מדינת ישראל. ההסכם מגדיר את מסגרת שיתוף הפעולה המדעי בין ממשלות ישראל וארה"ב ומעתה רשאיות סוכנויות ממשלתיות בשתי המדינות לחתום על הסכמים הדדיים ללא צורך לגבש הסכמה קונקרטית לכל הסכם, וכולן תנהגנה על פי כללי התחשבנות, דרכי הערכת הצעות המחקר והסכמות בדבר הקניין הרוחני שהוסכמו עתה. כהסכם מסגרת המסמך הנוכחי אינו כולל כל התחייבות כספית משום צד.
כעניין של עיקרון הסכימו שתי המדינות כי הקניין הרוחני של כל פרוייקט מחקרי אשר יאושר תחת כללי ההסכם יהיה שייך לשתי הממשלות במשותף ובחלקים שווים. ישראל דאגה לשלב בהסכם משפט המבהיר כי היא רשאית להמחות את מלוא זכויותיה לחוקרים מן האקדמיה והתעשיה בישראל אשר יעסקו במחקר במסגרת ההסכם החדש.
להסכם צפויה משמעות כלכלית רבה: בארה"ב פועלות כששים סוכנויות פדרליות בתחומים שונים ומגוונים, כגון: הקרן הלאומית למדע (עמה כבר קיים היום שיתוף פעולה מדעי שהיה מוגבל רק לישראל בגבולות 4 ביוני 1967), סוכנות החלל נאס"א, המכון הלאומי למזון ולחקלאות, מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי, משרד המדע של משרד האנרגיה, מכון הבריאות הלאומי (NIH) ועוד רבים. לכל אחת מסוכנויות אלה תקציב מחקר עצמאי ורבות מהן נחשבות למובילות בתחומן בעולם כולו.
בעקבות ההסכם החדש ועקב רצונן של רבות מהן לשתף פעולה עם קהילת המדענים הישראלית הנהנית ממוניטין מעולים סביר להניח כי בתוך כחמש שנים תתגבש שורה של הסכמים משותפים העשויים להגדיל את היקף שיתוף הפעולה המדעי מכמה עשרות מיליוני דולרים לשנה היום לכמחצית המיליארד. מובן כי גידול זה יחייב את שתי הממשלות להשקיע בעין יפה בפרויקטים המחקריים המשותפים וזו בעיקרה החלטה מדינית.
עם זאת, חובה להפנים כבר עתה כי הרחבת שיתוף הפעולה המדעי מחייבת צעדים משמעותיים אחדים בצד הישראלי וכבר בטווח הקרוב. בראש ובראשונה ראוי כי ישראל תרכז את כל הנושא המדעי מול ארה"ב ביד אחת כדי למנוע כפילויות ובזבוזים. כמעט מתבקש מאליו כי משרד ההשכלה הגבוהה האמון על הקשר עם האוניברסיטאות בארץ ותקצובן ינהל את עבודת המטה בצד הישראלי, יבחר בעצה אחת עם ראשי אוניברסיטאות המחקר כולן את 4-5 סוכנויות המחקר בארה"ב החשובות למדינת ישראל, ינהיג את המו"מ ליישום ההסכם בשיתוף עם גופים רלוונטיים אחרים בישראל, ממשלתיים וחוץ-ממשלתיים, ויגבש מנגנון מוסכם עם ראשי האוניברסיטאות בדבר הקריטריונים המדעיים וההוגנים להגדרת תחומי המחקר המשותפים ולבחירת המלומדים הישראליים לביצוע המחקרים יחד עם עמיתיהם מארה"ב.
הגם שמדובר בהסכם מדעי העשוי לקדם את ישראל משמעותית כמובילה עולמית בתחומי מדע ולהגביר את ההשקעות, גם של גורמים אירופיים, בפרויקטים מחקריים משותפים יש בו אף תועלת נוספת. בתקופתו של שר המדע הקודם, אופיר אקוניס, הצליחה מדינת ישראל לפתוח דלתות מדיניות לא מעטות בזכות הישגיה המדעיים. השר היה בבחינת הרוח החיה בניהול המו"מ עם ארה"ב ויחד עם אנשי משרד החוץ בהנהגת המנכ"ל הקודם, יובל רותם, הצליחו לפתוח לא מעט דלתות מדיניות תוך הסתייעות במעמד המדעי המוביל של מדינת ישראל. נכון להיום נהנית המדינה מקרוב ל-30 הסכמים מדעיים עם מדינות שונות בעולם כולו. אין ספק כי התפיסה ש"הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים" קיבלה בהסכם הנוכחי חיזוק רב.
הכותב הוא חוקר באוניברסיטת חיפה, כיהן כמדען הראשי של משרד המדע והטכנולוגיה (2016-2020) ועמד בראש הצוות הישראלי שניהל את המגעים עם מחלקת המדינה בארה"ב להשגת ההסכם