חמאה / צילום: שלומי יוסף
"המשרוקית" הוא פרויק המתיימר לבדוק את אמינות נבחרי הציבור שלנו. מסתבר כי גם על אמיתות האמירות שלו צריך לפקח, בבחינת "לשמור על השומרים". הנה שתי דוגמאות מענף החלב.
בתאריך 30.10.20, בעקבות ראיון של שר החקלאות אלון שוסטר על המחסור בחלב במהלך חג הסוכות, פנו ב"משרוקית" לבדוק האם אכן תכנון משק החלב בישראל הוא תופעה ייחודית, והאם יש לו חלק במחסור שפקד את ישראל. "המשרוקית" סקרו את הנעשה באיחוד האירופי כאשר בוטל משטר המכסות, וכתבו כך: "השחרור מכבלי המכסות ומחירי המטרה הוביל לזינוק בתפוקה ולתנודות חריפות במחיר. במקום לחזור לתכנון מרכזי, הגו באיחוד האירופי פטנט אחר: בעשור האחרון הם פטרו את ארגוני החקלאים מכמה מחוקי ההגבלים העסקיים... לארגונים כאלה מותר עכשיו למכור 'יותר חלב גולמי ממה שחוקי התחרות יאפשרו בדרך-כלל'".
ובכן, צודקים אנשי "המשרוקית" שמחיר החלב באירופה לאחר משטר המכסות אכן היה תנודתי, אבל מה שהם משום מה לא מספרים הוא שלאורך כל התקופה התנודתית - הוא עדיין היה נמוך ממחירו בישראל.
ב"משרוקית" גם מתארים שהמדינה משכה את ידיה מהשוק עד כדי פטור מחלק מחוקי ההגבלים העסקיים, כלומר לא רק שהממשלות הפסיקו לתכנן אותו - הן אפילו הפכו אותו לשוק חופשי יותר מרוב השווקים האחרים; אלא שאז בשורה המסכמת את הפסקה הם טוענים כי "האיחוד לא ביטל את מלאכת התכנון, אלא הפריט אותה". אלא שלפי ההיגיון הזה, כל שוק הוא מתוכנן. יצרן גלידות נבון מתאם מול מחלבה לכמה ליטרים חלב זקוקים שם בקיץ ולכמה בחורף, משחטות מווסתות את שיווק הבשר לתקופות החגים, יום העצמאות, ל"ג בעומר וכדומה. יצרנים פרטיים תמיד מתכננים מול הספקים שלהם כמה חומרי גלם הם צריכים ומתי -- זו לא ריכוזיות ולא תכנון מרכזי, זה שוק חופשי.
לאחר מכן סוקרים ב"משרוקית" את שוק החלב האמריקאי ומזכירים את סבסוד החלב הנדיב של הממשלה שם, שגורם לעודפי חלב גדולים, דבר שהוביל את החקלאים ליזום בינם לבין עצמם תוכנית לריסון כמות החלב בשוק. את המצב הזה תיארו ב"משרוקית" כך: "בלי ידה הכבדה של הממשלה, אבל גם בלי ידו הנעלמה של השוק". אלא שהדבר היחיד שמונע את היד הנעלמה של השוק, הוא הסבסוד הממשלתי בענף החלב. ללא סבסוד, לא היה צורך במנגנון ויסות ייצור וולונטרי שאימצו הרפתנים האמריקאים.
לא רק בניתוח מאקרו, גם בניתוח ספציפי של ענף החמאה, ניתוח "המשרוקית" היה שגוי. בתאריך 25.11.20, לאחר הודעת שר האוצר ישראל כ"ץ כי יאריך את הפטור ממכס על יבוא חמאה, פקפקו ב"משרוקית" ביחס לטענות השר. ראשית הם הגדירו את המצב בו שוק החלב מתוכנן לחלוטין, ויבוא חמאה נתקל בחומת מכס בשיעור 140% (למעט פטורים מצומצמים) כ"דרך האמצע", וכתבו כי שר האוצר לשעבר משה כחלון נטש אותה כאשר ביטל את המכס לשנה אחת בלבד. תיאור נאמן יותר למציאות כזו היה משק קומוניסטי לחלוטין שכחלון פתח בו חלון קטן וזמני.
בנוסף, לטענת "המשרוקית", במהלך 2019 הוכפלו מכסות היבוא בפטור ממכס, וזה "ענה על הביקוש". אלא שבפועל לכל אורך שנת 2019, גם אחרי הכפלת המכסות, שרר מחסור ברשתות השיווק, והסיבה לכך היא, כפי שהתברר לאחר ביטול המכס, שהצרכנים קנו 27% יותר חמאה. כלומר, הכפלת המכסות ענתה על הביקוש, רק אם מניחים שיש כמות מסוימת של חמאה שהציבור מעוניין לצרוך, ושאסור לה לגדול.
גם ניתוח הסיבתיות אצל "המשרוקית" איננו ברור. "מאז שהוגדלו המכסות ליבוא חמאה בפטור ממכס", טענו שם, "מכירות החמאה בישראל עלו בעשרות אחוזים. אבל מכירות החמאה המקומית ירדו במידה ניכרת". מדובר בטעות היסטורית נטו. הירידה בייצור המקומי הייתה בשנת 2019, וביטול המכס והעליה במכירות התרחשו ב-2020. כלומר, לא פתיחת האפשרות ליבוא חמאה הובילה לירידה בייצור המקומי, אלא הירידה בייצור המקומי היא זו שהובילה לפתיחת השוק ליבוא.
עוד נתון שב"משרוקית" בחרו שלא להזכיר הוא ירידת מחירי החמאה המיובאת. אם ברבעון השני של 2019 מחיר ק"ג חמאה מיובאת ממוצע עמד על כ-53 שקל, ברבעון הרביעי של 2020 מחיר קילו חמאה ממוצע עומד על 45.6 שקל בלבד.
נראה אם כן כי לפחות בניתוח משק החלב, "המשרוקית" אינה "יותר אובייקטיבית" מעיתונות רגילה. גם אותה צריך לקרוא בעיניים ביקורתיות, להבחין בין נתונים לפרשנות ולשים לב היטב מה הנתונים המוצגים.
הכותב הוא מנכ"ל ומייסד "האינטרס שלנו - הלובי שלך בכנסת" המקדמת מדיניות של שוק חופשי