לאחר פיזור הכנסת וכשהמכות נוחתות עליו מימין, נתניהו מצליח לשתף פעולה עם גנץ

אחת מהתמיהות העולות בשמאל היא מדוע שומר ראש הממשלה בנימין נתניהו על בלוק 30 המנדטים ויותר הן בשלוש מערכות הבחירות והן בסקרים, עד יציאתו של גדעון סער אל האור. הסיבה שאני מספק לבני שיחי היא שמעבר להצלחות המדיניות, הכלכלית וגם במידה מסוימת ההתמודדות עם הקורונה (הישארו עימנו, תיכף נרחיב), היא היותם של מצביעי נתניהו השריון שלו מול "השמאל האיום" שתוקף אותו כל העת.

 גדעון סער בנאום הפרישה שלו מהליכוד / צילום: צילום מסך מתוך דף הפייסבוק של סער

המתקפות והביקורת על נתניהו, שהחלו פחות או יותר ביום שנבחר להנהיג את הליכוד, מצד העולם הפוליטי, התקשורת, מערכת המשפט וכו', כל אלה הפכו אותו ל"קדוש המעונה" של הימין. העיתונאי ארי שביט כתב פעם מאמר "שנאת הביבי" - שעמד על היותו של נתניהו מטרה למתקפות, הרבה מעבר ליריבות פוליטית. האיש פשוט מעורר את האמוציות של יריביו יותר מכל אחד אחר לפניו.

התגובה לכך בימין היא הגנה, שריון, בדמותם של עשרות מנדטים שמנעו מהמרכז-שמאל להקים ממשלה. בשיחה שהייתי עד לה לפני בחירות 2015, נתניהו העריך בפני מקורב כי הביקורת התקשורתית עליו שווה לו שישה מנדטים של תומכים.

אבל, כעת השריון הזה מתחיל להיסדק. הביקורת הפעם באה מהבית.

בשמאל הבינו מזמן שכדי להפילו צריך למשוך מצביעי ימין, ולכן לכחול לבן הגיעו בוגי יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל. הם אכן הביאו כמה מנדטים להישג האדיר של כחול לבן, אבל לא מספיק. לא בכדי בהפגנות השמאל בכיכר פריס מעלים על נס כל מי שמצהיר כי הוא ימני, ומריצים אותו לתקשורת. אבל אלה היו בשוליים, סער הוא לב ליבו של הימין הליכודי ועם זאב אלקין, הסדק בשריון מתרחב.

 זאב אלקין בנאום הפרישה שלו מהליכוד / צילום: צילום מסך מתוך מסיבת העיתונאים

אלקין הוא קונצנזוס ימני

הופתעתי מ-20 המנדטים של סער בסקרים והספקות על אמינותם מוצדקים, אבל גם 15 מנדטים לסער הם פגיעה של ממש בעוצמתו של נתניהו. אלקין הרחיב מאוד את הסדק הזה. על אף הליכתו עם אריאל שרון לקדימה - גם הוא חזר הביתה לליכוד, ובניגוד לסער נותר תמיד בלב הקונצנזוס והעשייה.

אלקין חזק במיוחד בשני מגזרים, עולי מדינות חבר העמים והמתנחלים, ויש לו קשר מצויין עם החרדים. אליו יצטרפו עשרות פעילים מרכזיים וכמה וכמה מראשי הסניפים של הליכוד ברחבי הארץ. אבל מעבר לכוחו האלקטורלי, שככל הנראה אינו גדול, הנזק המשמעותי ביותר לנתניהו נגרם מדברי אלקין בנאום הפרישה ובמכתב ששלח. הוא מבפנים, הוא יודע הכל, וכשהוא מדבר, זו לא התקפה מובנת מאליה של כחול לבן, יאיר לפיד או אביגדור ליברמן.

והדברים שאמר חריפים וכל מילה כמדקרות חרב בלשכת ראש הממשלה: "לקחת משיקולים אישיים את כל המדינה לבחירות רביעיות מיותרות תוך שנתיים, בחירות הזויות. אתה יודע את האמת, אנחנו הולכים לבחירות ההזויות האלה בגלל רצונך להשפיע על בחירת פרקליט המדינה והיועמ"ש ובשביל התקווה שלך לחוק צרפתי . חברי כנסת שירוצו לאולפנים יבקרו אותי בשצף קצף אבל הם אומרים עליך בחדרים סגורים את אותו הדבר.

"גם עכשיו אתה בונה על נפתלי בנט שישכח את כל הפעמים שרימית אותו ואחרי הבחירות יציל אותך מהמשפט והתבוסה. כמי שצופה בתהליך המסוכן הזה מקרוב אני מודאג יותר ויותר, והאמון שלי בך ובכנות כוונותיך נסדק יותר ויותר. השיקול האישי מתערבב עם השיקול הלאומי, ואף גובר עליו יותר ויותר".

וכאן התייחס אלקין לאירוע מכונן - טירפוד הסכם קואליציוני בין הליכוד לכחול לבן בנובמבר אשתקד, לאחר הבחירות השניות. בגלובס חשפנו אז את המגעים שהבשילו לנייר מוכן. לפיד חיפש את הנימוק להתנגדות ונתניהו עזר לו, כפי שמספר אלקין:

" אתה בוודאי זוכר היטב איך התפרצתי לחדרך ביום שבו הלכנו לבחירות שלישיות. הפצרתי בך לעצור את האיוולת ולעצור את הבחירות המיותרות האלה. כל מה שהיית צריך לעשות זה להכריז על הוויתור על החסינות האישית שלך, חסינות שגם ככה, כמו שהזהרתי אותך, לא היה לה רוב בכנסת. יכולנו כבר אז להקים את ממשלת האחדות עם כחול לבן. החלטת אחרת מתוך תקוות שווא לחסינות וחוק צרפתי בכנסת הבאה ולקחת את כולנו לבחירות שלישיות שם, באותו יום, נסדק האמון שלי בך ובכנות כוונותיך.

"הסדק הזה הפך לשבר של ממש בתקופה האחרונה ובמיוחד בשבועות האחרונים. שוב הפצרתי בך לעצור את הרכבת הדוהרת לתהום, ושוב ראיתי מקרוב איך העדפת את השיקול האישי ולחצי סביבתך הקרובה (רמז עבה לבני ביתו של נתניהו) וגררת אותנו לבחירות". 

כתב האישום הזה של אלקין חמור כמו אלה שהוגשו נגד נתניהו בבית המשפט והשפעתו הציבורית משמעותית הרבה יותר מאלה המשפטיים, בעיקר כלפי מצביעי הימין. לפי מקורות בליכוד - יש עוד פוליטיקאים מהליכוד שנמצאים על הגדר וצריכים להחליט אם לעבור או לא, ונתניהו ומקורביו מנסים לאתרם ולעצור בהם. אבל השריון כבר סדוק.

יש לנתניהו הרבה דבק לתקן, המהלכים המדיניים שעשויים להתרחב עד הבחירות וגם המאבק בקורונה. סיפור החיסונים הוא הישג, והמירוץ להבאתם לכאן לפני כולם חשוב ולא משנה כמה שילמנו. נתניהו ינגן על זה הרבה וידחק במערכת הבריאות להאיץ את קצב החיסונים. מעולה למדינה, מצויין לבחירות.

המשמעות האלקטורלית של המהלך של סער תבוא לידי ביטוי בסקרי סוף השבוע, אבל גם בלי סקרים ראש הממשלה יודע שממשלת ימין חרדים הולכת ומתרחקת. מנגד גם חיזוקו של סער לא מביא ליצירה של קואליציה אפשרית ללא הליכוד והחרדים. כלומר, בשורה התחתונה האפקט העיקרי של סער ו"תקווה חדשה" הוא טירפוד ממשלת נתניהו צרה, אבל המבוי הסתום הפוליטי נותר בעינו, סער פשוט החליף את כחול לבן הנעלמת.

ועוד התפתחות קטנה של יום חמישי. חבר הכנסת יועז הנדל מבכירי מחנה סער כיום אומר לגלובס - פסילת נתניהו אינה פסילת הליכוד כשותף לקואליציה בראשותנו. לא נשב עם נתניהו כראש ממשלה, חד-משמעית, אבל אם נוכל אנחנו להקים את הממשלה, הליכוד, בלי נתניהו כשר, אינו פסול. בכך הוא עונה לביקורת מימין ומבחין בין פסילת נתניהו האיש לקבלת מחנה הליכוד, ואולי גם משאיר את הדרך פתוחה להצטרפות עתידית אחרי עידן נתניהו.

שלח עשוי להסתדר עם סער

הכרזתו של ח"כ עופר שלח על הקמת המפלגה החדשה, ביחד עם רועי כהן, איש המגזר העסקי, משמעה החלשתו של יאיר לפיד ויש עתיד ועוד פיצול בגזרת המרכז-שמאל. עם זה, שלח הדגיש ושב והדגיש בנאום ההקמה, כי אינו פוסל שום מגזר (מלבד את נתניהו כראש ממשלה): חרדים, ערבים וישראל השנייה. שלח מתח ביקורת על התנשאות השמאל עליהם.

משמע - הוא עשוי למצוא שותף טוב בדמות גדעון סער להקמת ממשלה, חרף חילוקי הדעות האידאולוגיים בעניינים המדיניים, ובזכות הקירבה האידאולוגית הכלכלית והזהותית. שניהם מדברים באותה שפה.

בכך הוא מסמל את תום עידן גוש השמאל מול גוש הימין, והולדת הקואליציות של המפלגות הבינוניות משני הצדדים. ההצטרפות של רועי כהן מעידה על ניסיון לרתום את המחאה הכלכלית של משבר הקורונה.

העקרב, הצפרדע וכחול לבן

אישיות בכירה, המכירה מקרוב כיצד מתנהלת ממשלה וראש ממשלה, יעצה בחודשים האחרונים לבני גנץ במהלכים מול נתניהו, בעיקר בהיבט של העבודה סביב שולחן הממשלה מורחב והפריטטי.

לדבריו, בכמה וכמה צמתי הכרעות בחודשים אלה, בכל פעם שצריך היה לקבל החלטה, גנץ וגבי אשכנזי קיבלו אותן בהתאם לטובת הציבור והמדינה - גם כשהדבר פגע בהם פוליטית. ההחלטות האלה קוממו עליהם את ציבור השמאל והמרכז שבחר בהם, וגם חברי כנסת ושרים משלהם. אלא שביום ב' הם קיבלו את ההחלטה ההפוכה, כי פשוט נמאס להם מנתניהו והתנהגותו.

המתווך חיים רמון סיפר השבוע כי נתניהו "בחזירות שלטונית" דרש לאחר שהושגו רוב ההסכמות לקצץ בתקופת הרוטציה של גנץ. אם הדבר נכון, מובנת תגובת גנץ וחבריו להימנע בהצבעה ולהציב אולטימטום לנתניהו. זה כמעט עבד, נתניהו אכן נכנע, אלא ששלושה מחברי כחול לבן החליטו להיות העקרב מהסיפור המפורסם, לעקוץ את הצפרדע שנשאה אותם על הנהר, ולטבוע יחד עימה.

והצפרדע הזו היא לא רק הממשלה, אלא המדינה כולה. הכעס ואי האמון כלפי נתניהו מובנים וסביר שהוא היה מחפש כל דרך אחרת לחמוק ממה שחתם עליו ומהרוטציה. אבל, השלושה, גיבורים לכאורה, הם הפוש האחרון שהביא לבחירות, במועד בעייתי במיוחד, בחירות שעל פניו לא נראה שישנו את תמונת המצב.

אומרים לי ששיתוף הפעולה בין נתניהו לגנץ נראה נפלא מאז והשניים החליפו מחמאות בישיבת הממשלה האחרונה, כמו זוג שנפרד ופתאום גילה שקשה לו לבד. בסוף, אחרי מותה, הממשלה הזו מתפקדת.