אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף
כנו אותי תמים, קראו לי מיתמם, אבל באמת ובתמים שאיני מצליח להבין מה פשר הסערה שגועשת ורוחשת מאז הפרסום של נטעאל בנדל ב"הארץ" על "פורום של משפטנים בכירים שכינס היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, במקביל לדיונים הרשמיים בתיקי ראש הממשלה, שעמם דן בחשאי בתיקים מבלי ליידע בכך את אנשי משרד המשפטים והפרקליטות". פורום שאף אני לקחתי בו חלק. במיוחד איני מבין איזה מעשה "שחיתות", "בלתי חוקי" ו"לא מוסרי" עשה מנדלבליט בסיועי ובסיוע חברי לפורום.
בניגוד למה שנטען נגד היועץ המשפטי מאז החשיפה, הפורום לא היה בגדר "פרקליטות צללים", הוא לא היה מנגנון שעקף את הצוות המיוחד בפרקליטות ואפילו לא היה גוף של "איפכא מסתברא" שבו ביקש היועץ לקבל חוות דעת הפוכה על התיקים.
לו הייתה זו המטרה, היה מכנס מנדלבליט פורום של מומחי משפט פלילי ודן איתם בשאלות משפטיות פליליות של קיום יסודות העבירה, עוצמת הראיות וכיוצא באלה. מרבית המשתתפים במפגשים הם בדיוק כמוני, ללא שום מומחיות במשפט הפלילי. הפעם האחרונה שעסקתי בתחום ממש הייתה בשנת 1994 כשפרסמתי ספר על תיקון 39 לחוק העונשין. למי שמתעניין בעובדות אעדכן שהתיקון העדכני הוא 139.
הוא התייעץ איתנו - כמו גם עם הרבה גורמים אחרים, להערכתי - רק על שאלות מקרו-משפטיות. שאלות של מדיניות משפטית שהן חלק בלתי נפרד מתפקידו. לשיטתי היועץ חייב היה להתייעץ בהן בגלל משמעותן שחורגת מהמגרש הפלילי הצר לתוך הספירה הציבורית הרגישה ביותר - השפעתן על בחירת העם.
בכל הפגישות שאני לקחתי בהן חלק - ומהפרסום אני מבין שלא הייתי בכולן - לא הציג מנדלבליט ולו פעם אחת ראיות או חומרים מתוך התיקים עצמם. אפילו פעם אחת הוא לא שיתף אותנו בדילמות הטקטיות בתיקים - האם הראיות מספיקות או האם יסודות העבירה התמלאו? פעם אחת לא.
הכל נסוב סביב שאלות כגון האם נכון לפרסם כתב אישום לפני יציאה לבחירות כשלנאשם אין דרך להתגונן נגד האישום שאולי ישפיע על הבחירה? מה יקרה עם עיוות רצון העם אם אחר כך הנאשם יצליח לשכנע בשימוע שאין להגיש נגדו כתב אישום? האם ראוי לעשות תקדים (בהנחה שזה תקדים) בתיק שבו מואשם ראש ממשלה? וכיוצא באלה.
עצם הדיונים מלמד שמנדלבליט הפנים את כובד ההכרעות
בעולם נורמלי, ולא הפוך כמו שאנו חיים בו היום, היועץ המשפטי היה זוכה לשבחים על הנכונות לשמוע קולות אחרים ועל כך שהוא חש חובה להתייעץ עם כמה שיותר גורמים לפני שהוא מקבל הכרעות הרות גורל למדינה ולמערכת אכיפת החוק.
יותר מזה, העובדה שהוא זימן לפורום אנשים שהוא מכיר היטב את דעותיהם הלעומתיות ל'שי ניצניזם' שפשה בפרקליטות - אנשים כמו פרופ' רות גביזון ז"ל, פרופ' מני מאוטנר, פרופ' יובל שני, פרופ' ידידיה שטרן, פרופ' רון שפירא וכמוני הקטן - שמעל עמודים אלה בגלובס מתחתי הרבה פעמים ביקורות על הפרקליטות גם בהקשר לתיקי נתניהו, רק נזקפת לזכותו של מנדלבליט. היא מצביעה יותר מכל על הפנמתו והבנתו את כובד ההכרעות שמוטלות על כתפיו.
בעיני זו חובת כל מקבל החלטות: לאסוף כמה שיותר ידע וחוות דעת לפני שהוא מקבל הכרעה הרת גורל. הביקורת הלא אחראית היום על הפורום והטענה כאילו מדובר במעשה לא חוקי (זה ממש לא מעשה לא חוקי, אבל ממש לא) ש"נחשף" תביא לאפקט מצנן שיגרום לכך שמקבלי ההחלטות לא יעזו לקיים פגישות עם אנשים מחוץ למערכת ולא ייחשפו למגוון העמדות האחרות בסוגיות שעל הפרק.
זה יוביל להמשך תהליך ההסתגרות במגדלי שן כדוגמת הפרקליטות ברחוב צלאח א-דין ובעיני זה יהיה לא פחות מאסון. ממש.
הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב תרבותיים בקרייה האקדמית אונו