הגליל / צילום: שאטרסטוק
הפערים הכלכליים הגדולים בין היישובים היהודים לערבים באזור הצפון, כפי שהם משתקפים במדד ערים של המכון לחקר הגליל של המכללה האקדמית גליל מערבי שפורסם בימים האחרונים, נובעים מהבדלים סוציואקונומיים ודמוגרפיים מהותיים ומהמדיניות המרחבית של ממשלות ישראל לדורותיהן.
אחת הסיבות העיקריות למצבן הכלכלי הירוד של מרבית הרשויות הערביות בצפון הארץ היא מיעוט כרוני במרכזי תעסוקה ומסחר. גם כשכבר ישנם אזורי תעסוקה סמוכים ליישובים ערבים, דוגמת ציפורית או תרדיון, תשלומי הארנונה מגיעים לרשויות היהודיות של נוף הגליל ומשגב. חסרונם ניכר במיעוט ההכנסות העצמיות ברשויות הערביות.
בנוסף, אחוזי הגבייה מארנונה למגורים נמוכים בשל חתך סוציואקונומי נמוך. כתוצאה ממיעוט ההכנסות העצמיות, הרשויות הערביות תלויות במענקי הממשלה ובראש ובראשונה במענקי האיזון. בעיה נוספת טמונה בעובדה שהיישובים הערביים סובלים ממחסור כרוני בקרקעות למגורים ולצורכי ציבור, מאחר ורשות מקרקעי ישראל נוהגת במדיניות מפלה וממעטת בשיווק קרקעות ביישובים ערבים בתואנה כי יש בהם רזרבות קרקעות לבנייה בבעלות פרטית.
מאידך, נדירות הקרקע הפרטית והפקעות נרחבות על ידי ממשלות ישראל הביאו את בעלי הקרקע הפרטית לאחוז בה ולסרב למכרה, ואת הרשויות המקומיות להמעיט מאד בהפקעתן לצורכי ציבור. לפיכך, ביישובים ערביים כמעט ואין מסחר בנדל"ן לצד מצוקה ומחסור בשטחים למגורים ולמבני ציבור. מצוקה זו גורמת למשפחות ערביות לחפש פתרונות דיור ביישובים בעלי רוב יהודי, כמו נוף הגליל וכרמיאל.
מדד הערים מעיד על התוצאות העגומות של המדיניות הזו: שיעור ההשתתפות של המדינה מהווה חלק משמעותי יותר מהכנסות הרשויות הערביות (71.4%) לעומת רשויות יהודיות (44.2%), בעוד ההכנסות ממסים קטנות באופן ניכר.
שיעור ההכנסות מארנונה לעסקים לנפש, הוא כשליש מזה של רשויות יהודיות (דוח עמותת סיכוי). במבט מכיוון ההוצאות נוכל לראות שהחינוך מהווה מרכיב מרכזי בהוצאות הרשות המקומיות הערביות, בשיעור כפול ואף יותר מכך מאשר ברשויות יהודיות. אחת הסיבות לכך היא שיעור ילודה גבוה, אבל הסיבה המרכזית היא שסך התקציב קטן באופן ניכר; המשמעות היא שלרשות יש פחות משאבים לשירותים שוטפים דוגמת תברואה, וטרינריה ולפיתוח שירותים חדשים, כמו מרכזי יום לאזרחים ותיקים, תעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים שטחים ציבוריים פתוחים, מתקני ספורט ועוד.
מכיוון שהערבים מהווים כמחצית מאוכלוסיית הגליל, המדיניות המרחבית המפלה של ממשלות ישראל לדורותיהן כלפי היישובים הערבים, דוחקת כלפי מטה חלק ניכר מהאוכלוסייה בפריפריה הצפונית, וממילא פוגעת באפשרויות הצמיחה של כלל תושבי הצפון.
המדיניות המרחבית צריכה להיעשות במבט אזורי ולא במבט יישובי או מגזרי, כפי שנעשה בתחומים רבים שאילולא כן ייפגעו תושבי הגליל כולם, ללא הבדלי לאום או דת.
הכותב הוא מרצה בחטיבה למדעי המדינה, חוקר במכון לחקר הגליל. האקדמית גליל מערבי