רון חולדאי / צילום: שלומי יוסף
זעם ציבורי רב הופנה לאחרונה אל עבר רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו המכהן, שהכריז על התמודדותו בבחירות הקרובות כראש מפלגת "הישראלים" העונתית.
בתחילה הייתה זו העובדה שהיועצת שלו לקשרים בינלאומיים בעיריית תל אביב, שירלי פאוקר-קדרון, מגייסת כספים מחו"ל עבור הקמפיין שלו לכנסת, במקביל לעבודתה בעירייה. בהמשך היו אלה פרסומים על כך שקיים בלשכתו בעירייה פגישות לקראת הבחירות ובדק את האפשרות להישאר בתפקידו ממש עד הרגע האחרון, ובימים האחרונים נוגעת הסערה להצהרתו המפורשת כי אין בכוונתו להתפטר מתפקידו עד שיושבע כחבר כנסת.
הביקורת על חולדאי, כמובן, מוצדקת: באמצע קדנציה, מבלי שיצא לחל"ת או נבצרות, החליט חולדאי לרוץ לכנסת, צעד שמשמעותו היא שתל אביב, אחת הערים החשובות והמרכזיות בישראל, תמצא את עצמה ללא ראש עיר מתפקד לפחות עד אחרי הבחירות - כשחולדאי יהיה בטוח שהוא זכה לקבל את הג'וב החדש. אתם יודעים, קצת כמו שמתפטרים רק אחרי שסוגרים חוזה עם מקום העבודה החדש - רק בלי הבושה, הסוגיות והסכנה בפיטורים שאצלנו, פשוטי העם, נלווית להליך חיפוש העבודה החדש.
ניהול מערכת בחירות, במיוחד כשאתה עומד בראש מפלגה חדשה שמבוססת על דמות המנהיג שלה, היא משרה מלאה, ולמרות שחולדאי טוען כי הדבר לא יפגע בתפקודו כראש העיר, לא ברור מהיכן הוא יביא עוד כמה שעות ליממה.
מי שישלמו את מחיר האספירציות הפוליטיות שלו הם תושבי העיר תל אביב, שדווקא עכשיו - בשיא משבר הקורונה - זקוקים להנהגה יציבה ומסורה שלא קורצת לתפקידים אחרים. האקט של חולדאי הוא הצהרה גלויה: תושבי תל אביב-יפו משעממים אותו וטובים רק בשביל לשמור על ההכנסה והג'וב, עד שהוא יבטיח לעצמו את הפוזיציה הבאה.
אבל חולדאי לא לבד - ריצה על חשבון משלמי המסים הוא תחביב של נבחרי הציבור שלנו: ב-2013 היה זה ניצן הורוביץ שרץ לראשות עיריית תל אביב בעודו מכהן כחבר כנסת מטעם מרצ. שלי יחימוביץ' רצה לראשות ההסתדרות ב-2017 בעודה מכהנת כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. בבחירות האחרונות לראשויות המקומיות רץ זאב אלקין לראשות עיריית ירושלים בעודו מכהן כשר ומחזיק בשני משרדים, ואלה רק טעימות.
מבחינת הפוליטיקאים זה win-win: הם יכולים לרוץ לתפקיד הבא ולהשקיע את כל מרצם, זמנם ומשאביהם בקמפיין - ובמקביל להמשיך לקבל משכורת ולשמור על הכיסא שלהם למקרה שההימור הפוליטי לא יצלח. את התפקיד אותו הם נבחרו למלא אף אחד לא עושה בינתיים. כמובן שאחרי ההפסד, אף אחד מהם לא ישב באופוזיציה של מועצת העיר ונלחם מבפנים - זה לא שבאמת אכפת להם מהעשייה, זה רק הג'וב. מבחינתם זה הכול או כלום.
מה לגבי העבודה אותה הם נבחרו לעשות? מה עם הציבור שבחר בהם ומשלם להם משכורת? כל אלה לא חשובים. האספירציות הפוליטיות והנרקיסיזם האישי חשובים יותר.
חקיקה או תקנות שיגבילו ריצה של נבחרי ציבור לג'וב הבא על חשבונכם? הצחקתם אותם. הציבור שם רק בשביל להמשיך למממן חימום כיסא, גם בהיעדר ישבן שאשכרה ישב עליו ויעשה את עבודתו.
הכותבת היא עיתונאית ופעילה חברתית ופמיניסטית