ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
הבחירות הקרובות הן קריטיות לעתיד המשק הישראלי. הממשלה הבאה שתיבחר תצטרך להתמודד עם הנזקים הכלכליים הכבדים שמגפת הקורונה והסגרים שבאו בעקבותיה גרמו למשק הישראלי. מאות אלפי מובטלים שאיבדו את מקום עבודתם, עשרות אלפי עסקים קטנים ובינוניים שקרסו, זוגות צעירים שלא יודעים כיצד יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתאות שלהם, ומעל לכל: גירעון ענק של כ-160 מיליארד דולר שילדינו ונכדינו יצטרכו לשלם במשך שנים רבות.
לאור אתגרים אלה, ניתן היה לצפות שכל המפלגות שמתמודדות בבחירות הקרובות יתחרו ביניהן על הצגת תוכניות כלכליות שיתמקדו בתיקון הנזקים שנגרמו למשק ובחידוש הצמיחה. כיצד ישוקמו עשרות אלפי העסקים הקטנים והבינוניים שקרסו וטבעו בים של חובות, איך יוחזרו המובטלים לעבודה, אילו פרויקטים לאומיים יוקמו כדי להניע מחדש את גלגלי הצמיחה, מה יוצע לזוגות הצעירים שלא יוכלו לעמוד בהחזרי המשכנתאות, וכיצד יכוסה הגירעון הענק בתקציב.
במקום להציע ולהציג פתרונות יצירתיים למשבר הכלכלי, כל המפלגות ללא יוצאת מן הכלל עוסקות מבוקר עד ערב בשאלה של כן-ביבי או לא-ביבי, במאבקי אגו ויוקרה על מיקומים ושריונים ברשימה לכנסת, בהשמצות והטחת עלבונות ביריבים הפוליטיים, בספינים, ובטריקים מכל המינים ומכל הסוגים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עוסק בעיקר בהישרדות פוליטית ובניסיונות לחמוק ממשפטו. את המשרדים הכלכליים הבכירים הוא העביר לשרים חסרי ניסיון וידע כלכלי, כך שאיש מהם לא הכין את המשק לקראת היום שאחרי הקורונה.
המשרד הכלכלי הבכיר והחשוב ביותר, משרד האוצר, הופקד בידי השר ישראל כץ שכשל במשימה העיקרית שהוטלה עליו והיא הכנת תקציב המדינה לשנים 2020-2021. התקציב שהיה אמור להתוות את המדיניות הכלכלית הממשלתית ליציאה ממשבר הקורונה הוזנח משיקולים פוליטיים ולא הוגש עד היום. בהעדר תקציב אין כיום למדינת ישראל תוכנית עם יעדים ברורים ותקציבים ליציאה מהמשבר.
המשרד השני בחשיבותו מבחינת היכולת לתכנן פרויקטים לאומיים גדולים שיסייעו לצמיחת המשק הוא משרד התחבורה. משרד זה הופקד בידי השרה מירי רגב שבמקום להכין תוכניות מפורטות לפרויקטים לאומיים של הסעה המונית, כבישים מחלפים ורכבות שיניעו את הצמיחה, עוסקת במאבק פופוליסטי נגד פרויקט המטרו בגוש דן שהוא המיזם הגדול ביותר בתולדות ישראל. זהו בדיוק סוג של פרויקט שיכול להתניע סביבו פעילות כלכלית וצמיחה בתקופה של אבטלה גדולה וקריסה של עסקים.
גם המפלגות האחרות שהודיעו על התמודדותן בבחירות הקרובות לא מגלות עניין רב בשיקום הכלכלה הישראלית אחרי משבר הקורונה.
גדעון סער שפרש בסערה מהליכוד והקים את "תקווה חדשה - אחדות לישראל", מתמקד בכל הראיונות הפומביים שלו במשפט קצר ותמציתי: "צו השעה - החלפת שלטון נתניהו". במילים אחרות הוא מצטרף למחנה של רק-לא-ביבי ואינו תורם כמעט דבר לשיח הציבורי על המשבר הכלכלי בעקבות הקורונה, מספר המובטלים או שיקום העסקים שקרסו.
יאיר לפיד (יש עתיד) ממשיך לתפקד כאופוזיציונר הראשי לממשלת נתניהו-גנץ-חרדים, אולם לא מציע כל אלטרנטיבה כלכלית למדיניות הכלכלית הנוכחית. בפוסטים שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו הוא מרבה לתקוף את המדיניות הכלכלית של הממשלה וממעט בהצעת פתרונות.
נפתלי בנט מנפנף בכל הזדמנות בחוברת שכתב על היציאה מהקורונה. מעבר לכך גם הוא וגם כל ראשי המפלגות החדשות, רון חולדאי, בוגי יעלון, עופר שלח ודני יתום, כמעט שלא מתייחסים לנושא הכלכלי בהופעות שלהם בתקשורת. גם פרופ' ירון זליכה, המתמודד היחיד שהקים "מפלגה כלכלית", מתמקד בעיקר במלחמה במונופולים ולא במשבר הכלכלי הנוכחי.
עדיין לא מאוחר לדרוש מכל המפלגות שמתמודדות על הקולות שלנו, להציג בשבועות המעטים שנותרו עד לבחירות תוכנית כלכלית סדורה שתבהיר כיצד הם מתכוונים לחלץ את המשק מהחובות הכבדים. אילו קיצוצים ייעשו בשירותים הממשלתיים, אילו מסים חדשים יוטלו על הציבור, כיצד יוחזרו מאות אלפי המובטלים לעבודה, כיצד יוכשרו המובטלים לעבודות חדשות, ואילו פרויקטים לאומיים יבוצעו כדי לסייע לצמיחת המשק.
הכותבת היא ראש המחלקה למימון וכלכלה, בית הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל