הדפסת דולרים / צילום: REUTERS/Gary Cameron
הדולר הוא מכשיר השקעה וחיסכון לגיטימי, ורבים המשקיעים את הונם במכשירים פיננסיים דולריים או צמודי דולר, בישראל או מחוצה לה.
צלילתו החדה של הדולר פוגעת בנכסי ההון של ישראלים רבים וגורמת להם הפסדים משמעותיים.
לכך יש להוסיף את התרסקות הבורסה לניירות ערך בתל אביב במרץ השנה בצל מגפת הקורונה, ואת העובדה שרבים נטשו את אפיק ההשקעה הזה ולא שבו אליו למרות התאוששותו.
על רקע זה, נדרשת מרשות המסים חשיבה מחדש ביחס למיסוי הפרשי שער שליליים, והיכולת להכיר בהם כהפסד לצורכי מס, כנגד הכנסות פיננסיות אחרות. גישה שתאפשר קיזוז הפסדים מהפרשי שער, תשיב רוח רעננה שתניע את גלגלי המשק ותמריץ את הכלכלה הישראלית.
על-פי הדין בישראל, כפי שפורש על-ידי הפסיקה עד כה, יחידים (בניגוד לחברות) אינם זכאים, ככלל, לקזז הפסדים מהפרשי שער כנגד הכנסותיהם, עסקיות או פסיביות.
טעם מרכזי לכך נעוץ בפטור שהמחוקק העניק להכנסות מהפרשי שער בידי יחיד. על-פי סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה, יחיד יהיה פטור על-פי רוב ממס על הכנסותיו מהפרשי הצמדה (והפרשי שער בכללם).
סעיף 28 לפקודה, הדן בקיזוז הפסדים בישראל, קובע עיקרון שלפיו הפסד יותר בקיזוז רק מקום " שאילו היה ריווח היה נישום לפי פקודה זו".
בית המשפט המחוזי בפרשת בראל (ע"א 7486/14) פירש תנאי זה באופן מצומצם. קיזוז ההפסד יתאפשר רק במקרה שלו היה רווח, היה מתחייב במס.
אך בהחלט ניתן לשקול פרשנות רחבה יותר, שנדמה כי היא אף הולמת ביתר שאת את לשון החוק ומקדמת את עיקרון מס האמת. לטעמנו, משמעות המילים "נישום לפי פקודה זו" היא כי הרווח נישום ונדון לפי הפקודה, אך לא בהכרח חייב במס. לפי גישה זו, הפסד מהפרשי שער יוכר כל עוד הכנסה מהפרשי שער נישומה לפי הפקודה, גם אם היא זכאית לפטור בתנאים מסוימים.
חברות, בניגוד ליחידים, אינן זכאיות מלכתחילה לפטור ממס בגין הכנסות מהפרשי שער, ולכן לכאורה הן תהיינה רשאיות לקזז הפסדים מהפרשי שער. עם זאת, על-פי גישתו של בית המשפט המחוזי בפרשת בראל, עדיין יישלל קיזוז ההפסד, מהטעם שאין בפקודת מס הכנסה כל הוראה המאפשרת קיזוז של הפסד מהפרשי שער או הפרשי הצמדה אחרים בישראל. לגישתו, בהיעדר הוראה מפורשת - הקיזוז אסור (גם אם מדובר בהפסד שהיה מתחייב במס אילו היה רווח).
חיסרון בולט של גישה זו הוא שהיא מביאה לתוצאה לא עקבית, לפיה אם היו לחברה הכנסות מהפרשי שער יוטל עליהן מס, אך מנגד, אם הפרשי השער יצרו הפסד, הוא לא יוכר בקיזוז. חוסר עקביות זו פוגע בעיקרון מס האמת, ונדמה כי הוא גם חסר צידוק כלכלי.
גם כאן יש מקום לאמץ פרשנות רחבה לכללי הפקודה, שתאפשר את קיזוז ההפסד.
הזרע לאימוץ פרשנות רחבה כזו נטמן כבר בפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור על החלטת המחוזי בפרשת בראל. בית המשפט אומנם לא נדרש להכריע נקודתית בטענת קיזוז ההפסדים, מהטעם שטענה זו לא נטענה בפניו, אולם הוא הותיר פתח לבחון עניינית טענה זו בעתיד, "ככל שתגיע לבית המשפט בהקשר המתאים". בית המשפט העליון אף טרח להביא, כבסיס אפשרי להתרת הקיזוז, גישות מלומדים שלפיהן ניתן לשקול בין היתר "קיזוז לבר הפקודה", כלשונו.
תוצאה חסרת הגיון מיסויי
נימוק נוסף לכך שמתחייבת חשיבה מחדש בשאלה זו, נעוץ בהבדל שקיים בפקודה בין הפסדים מהפרשי שער שמקורם בישראל ובין הפסדים כאמור שמקורם מחוץ לישראל.
ככלל, מנגנון קיזוז הפסדים פירותיים שמקורם בישראל, נדון בסעיף 28 לפקודה. סעיף זה אינו מתייחס כלל לאפשרות לקזז הפסדים פסיביים מהכנסות פסיביות. פעילות פסיבית (ריבית, דיבידנד, הפרשי שער, שכר דירה) מתאפיינת בהפקת הכנסות ללא הפעלת מאמץ מתמשך מאת האדם אלא מעצם האינטרס שיש לו בנכס.
לעומת זאת, מנגנון קיזוז הפסדים פירותיים שמקורם מחוץ לישראל, נדון בסעיף 29 לפקודה. סעיף זה, בניגוד לקודמו, אכן מאפשר לקזז הפסדים מפעילות פסיבית מחוץ לישראל (כגון הפסדים מהפרשי שער) כנגד הכנסות מפעילות פסיבית מחוץ לישראל (כגון הכנסות ריבית או דיבידנד).
נניח, למשל, אדם שיש לו הכנסות מדיבידנד שמקורם במניות בחברה צרפתית, ובמקביל נוצרו לו הפסדים מהפרשי שער הדולר מפיקדון אמריקאי. אדם זה יוכל לקזז את ההפסד מהפרשי שער הדולר מול הכנסות הדיבידנד מהחברה הצרפתית. לעומתו, אדם שהשקיע בפיקדון צמוד-דולר בבנק ישראלי, ויש לו הכנסות ריבית מחד אך הפרשי שער שליליים מאידך, לא יוכל לבצע קיזוז ביניהם.
לא די שתוצאה זו חסרת היגיון מיסויי, היא גם מעודדת תושבי ישראל לבצע השקעות פיננסיות מחוץ לישראל, בימים שבהם יש לחזק את הכלכלה הישראלית ולהשקיע בנכסים ובהון דווקא בישראל.
הכותב הוא הבעלים של משרד אסנפי - עורכי דין, העוסק בתחומי המיסוי הישראלי והבינלאומי