פסולת פלסטיק בחופים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאטיב
בפסגת האקלים העולמית, שנערכה בדצמבר האחרון, הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ישראל מחויבת למעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת עד לשנת 2050. זו הצהרה חשובה ומבורכת, אולם גם בתרחישים האופטימיים ביותר, הנפט יישאר חלק מחיינו עוד שנים ארוכות וישמש לצורכי אנרגיה ותעשייה.
בשנים הקרובות צפויה עלייה תלולה בצריכת נפט לייצור פלסטיק לסוגיו, בעיקר לייצור אריזות אך גם כמרכיבים במוצרי צריכה ותעשייה שונים. העלייה נובעת הן מהגידול באוכלוסיית העולם והן מהעלייה ברמת הפיתוח הכלכלי וברמת החיים.
מגפת הקורונה האיצה במידה רבה את המגמה לקניות ברשתות מסחר אלקטרוני, מגמה שכנראה תישאר בשנים הבאות ותלווה בשימוש נרחב יותר באריזות פלסטיק קלות ונוחות. לצד זה יגדלו גם המגמה לפיתוח בר-קיימא ומודעות הציבור לנזק שבפסולת אריזות.
לפי נתוני GRID-Arendal, חברה לייעוץ סביבתי הקשורה לתוכנית האו"ם לאיכות הסביבה, ייצור הפלסטיק עשוי לשלש את עצמו בין 2020 ל-2050, מכ-500 מיליון טון לשנה לכ-1,600 מיליון טון לשנה. כאמור, הערכה זו עשויה להתמתן בגין מעבר לכלכלה בת-קיימא ושינוי העדפות של צרכני קצה.
כיום, פטרו-כימיקלים (בעיקר פלסטיק) הם צרכנים של 14% מצריכת הנפט בעולם. מוערך כי עד 2050 הצריכה הגלובלית לנפש תגדל ביותר מ-50%. כתוצאה מכך, מוצרי פלסטיק יהיו המנוע העיקרי לעלייה בביקוש לנפט בעולם בין 2030-2050.
ומה יעשה העולם עם הררי הפלסטיק שיזרקו לאשפה?
האחריות הסביבתית מחייבת למצוא מקורות אלטרנטיביים להפקת נפט לשימוש אנרגטי ותעשייתי. תוצרי נפט כחומרי גלם אינם יכולים לבוא מאנרגיה מתחדשת, ופתרון אפשרי הוא השבת נפט מפסולת פלסטיק. זו יכולה לשמש גם להפקת אנרגיה.
השבת אנרגיה מפסולת עירונית נעשית כיום בעיקר באמצעות טכנולוגיה תרמית, הכוללת שיטות שריפה, גזיפיקציה ופירוליזה, בעזרתן ניתן לייצר חשמל, קיטור ודלקים. במקביל נעשה שימוש בטכנולוגיה ביולוגית, בעיקר עיכול אנאירובי, היוצרת גזים בעלי ערך קלורי, כגון מתאן. נכון ל-2019, ייצור אנרגיה מפסולת נעשה בעולם בעיקר בטכנולוגיות שריפה (כ-85%). צפוי כי בעתיד נראה שימוש נרחב יותר גם בטכנולוגיות גזיפיקציה ופירוליזה.
מבחינה סביבתית, פירוליזה היא הטכנולוגיה העדיפה לטיפול בפסולת פלסטיק, מאחר שהיעדר חמצן בתהליך מונע שריפה ומצמצם את היקף הפליטות של מזהמים, לרבות גזי חממה.
מתקני פירוליזה, הפועלים על פצלי שמן כחומר דלק, מייצרים כיום במדינות שונות אנרגיה בהיקפים משמעותיים.
כיוון שתהליכים פירוליטיים עדיין לא קיימים ברמה מסחרית לייצור אנרגיה מפסולת פלסטיק, יש צורך בהליך טכנולוגי המשלב שימוש בפצלי שמן יחד עם פסולת פלסטיק (מהמגזר העירוני, החקלאי והתעשייתי) להפקת אנרגיה. תהליך כזה, שפותח כבר באירופה, חוסך כ-50% מגזי החממה הנפלטים משימוש בפצלי השמן ליחידת אנרגיה מופקת. זאת, במקביל למניעת הטמנה, ובעיקר מניעת שריפה פיראטית, שגורמת לפליטות מסיביות של מזהמים מסרטנים לסביבה.
המתקן הפירוליטי לייצור משולב של אנרגיה מפצלי שמן ופסולת פלסטיק, שמקדמת שותפות רא"ם במישור רותם, צפוי לפלוט פחות גזי חממה ליחידת אנרגיה מאשר מתקני פסולת עירונית לאנרגיה, שללא ספק יוקמו בישראל, בהיקף כזה או אחר, בשנים הקרובות.
בתנאים הקיימים כיום בישראל, של מחסור כרוני באכיפה, בעיקר נגד עבריינים קטנים, הסיכוי הריאלי היחיד להשתלטות על תופעת שריפת הפסולת הפיראטית היא דרך הכלכלה: מתן תגמול לכל טון פסולת פלסטיק המפונה למתקן תרמי של הסקטור הפרטי.
טכנולוגיות תרמיות מלוות אומנם בפליטת מזהמים, לרבות חלקיקים ותחמוצות חנקן וגפרית, אולם קיימות טכנולוגיות להפחתת הפליטות ולניקוי זרמי הפליטות לאוויר, לרמות קבילות.
העלייה בצריכה של פלסטיק צפויה להגדיל בעשורים הבאים את כמות הפסולת העירונית לנפש ואת כמות פסולת הפלסטיק לנפש. בישראל הכמות הנוכחית של פסולת היא כ-1.7 ק"ג לנפש ליום, והיא צפויה לעלות ל-2.0 ק"ג לנפש ליום ב-2030. פסולת פלסטיק מגיעה כיום ל-18% מכלל הפסולת העירונית, וצפויה לעלות ולהגיע לכ-25% ממנה, דהיינו 0.5 ק"ג לנפש ליום ב-2030.
נכון להיום מרבית פסולת הפלסטיק בישראל מוטמנת באדמה, ובמקביל, שריפות פיראטיות של פסולת הפלסטיק מתרחשות באזורים רבים ובארץ ופוגעות בבריאות הציבור. אותה פסולת היא חומר גלם מעולה להפקת חשמל, קיטור ונפט.
כך יוצרים פתרון אחד לשתי בעיות: האחת - שימוש מועיל וסביבתי לפסולת הפלסטיק שמציפה את המדינה, על-ידי ייצור נפט אלטרנטיבי; שנית - חוסכים את הצורך ביבוא נפט ובקידוחי נפט, שיש בהם סיכונים רבים לסביבה.
הכותב היה המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה ומשמש יועץ סביבתי לשותפות רא"מ