לשמור על ביטחון משפטי / אילוסטרציה: shutterstock
בנאומו בכנס הרצליה ביוני 2019, הציג היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, את המונח "ביטחון משפטי", המהווה חלק מהחוסן הלאומי של מדינה דמוקרטית, בצד הביטחון הצבאי של המדינה, הביטחון האישי של אזרחיה, ביטחונם הכלכלי וכן הלאה. הביטחון המשפטי הוא הביטחון של כל אדם בכך שמערכת המשפט במדינה תמלא את התפקידים המתחייבים בדמוקרטיה. זאת, לשם הבטחת העליונות של שלטון החוק, כאמצעי ראשון במעלה להבטחת הערכים הדמוקרטיים היסודיים.
הביטחון המשפטי חולש על מגוון תחומי החיים - זהו ביטחונו של אדם שנפגע ממעשה עבירה, כי מערכת אכיפת החוק תבצע פעולה נחושה ואפקטיבית לאכיפת הדין כלפי העבריינים; זהו גם ביטחונו של החשוד במעשה עבירה, כי זכויותיו יישמרו בכל שלבי ההליך הפלילי; זהו ביטחונו של אדם שחתם על הסכם, כי מערכת המשפט תיתן לו סעד, היה וההסכם יופר; וזהו ביטחונו של אדם שנפגע כתוצאה מפעולה שלטונית לא חוקית, כי יוכל לפנות לערכאות שיפוטיות לקבלת הגנה על זכויותיו; וכן הלאה.
ללא ביטחון משפטי, אי-אפשר לקיים כלכלת שוק מתפקדת, משאבי הציבור מנוצלים בצורה שרירותית, אין ביטחון אישי, ואיש הישר בעיניו יעשה. כמאמר ראש הממשלה המנוח מנחם בגין: "בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני-הריחיים של השררה".
אינטרס חברתי
קיומו של הביטחון המשפטי הוא אינטרס ציבורי וחברתי ראשון במעלה. הדברים מקבלים משנה תוקף בשעת חירום, כאשר הממשלה נדרשת לנקוט צעדי חירום לשם הגנה על ביטחון הציבור, ובנסיבות של השנה האחרונה - על בריאות הציבור. אמון הציבור בפעולותיה של הממשלה, בפרט בנסיבות מעין אלה, מבוסס, בין היתר, על ההבנה כי פעולות אלה נעשות לפי הדין, וכי מי שחש נפגע מהן, יוכל לפנות לערכאות שיפוטיות בבקשה לקבל סעד מתאים.
ואכן, בשנה החולפת, הייעוץ המשפטי לממשלה פעל ללא לאות כדי להעמיד לרשות הממשלה כלים אפקטיביים למאבק בסכנת התפשטות הנגיף, תוך הקפדה על עמידה בהוראות הדין. חלק גדול מהצעדים הללו היו נתונים גם לביקורת שיפוטית, וברובם המכריע של המקרים, בית המשפט מצא כי פעולות הממשלה היו כדין.
זכאות שווה לחיסון
הביטחון המשפטי נשען על קיומם של מוסדות משפטיים עצמאיים ואפקטיביים, אשר אמונים על שמירת שלטון החוק במדינה ואכיפתו במקרה הצורך. הדבר בא לידי ביטוי לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעתירות שעסקו בזכותם של אסירים לקבל חיסונים נגד נגיף הקורונה בהתאם לסדרי העדיפויות הבריאותיים שנקבעו על-ידי משרד הבריאות.
בפסק הדין, בית המשפט חזר על מושכלות היסוד, לפיהן "גם מי שחירותו ניטלה - כבודו לא ניטל", ו"הכול זכאים בשווה לחיסון קורונה (על-פי התיעדוף המקצועי שנקבע במשרד הבריאות)". לאור זאת, נקבע כי החלטת השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה להתערב בסדרי העדיפויות שקבע משרד הבריאות ולעכב את תחילת מבצע החיסון של אסירים - נעשתה בחוסר סמכות. כלשון בית המשפט: "עצם העובדה שהשר הוא נבחר ציבור, אין בה כדי להקנות לו סמכות לנהוג כרצונו, בניגוד לחוק, לפגוע בזכויות אדם ולהורות לגורמי שב"ס לפעול שלא כדין".
פסק הדין הוסיף וקבע כי היה על השר לביטחון הפנים לפעול בהתאם לחוות-דעתו של היועמ"ש מנדלבליט, שקבעה כי נדרש לחסן את האסירים בהתאם לסדרי העדיפויות הבריאותיים. חוות-דעת זו, כך נפסק, מחייבת את כלל רשויות השלטון ומשקפת מבחינתן את הדין הקיים, כל עוד לא נקבע אחרת על-ידי בית המשפט.
בכך חזר בית המשפט על הלכה ידועה, רבת-שנים, ועיגן פעם נוספת את המעמד המחייב של חוות-דעת היועמ"ש כאמצעי ראשון במעלה לשמירה על זכויותיהם של אסירים, בפרט, ולהבטחת הביטחון המשפטי במדינת ישראל באופן כללי.
הכותב הוא עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט