פסיקת מזונות / צילום: shutterstock
מהפכת המזונות הגיעה לשיאה לאחרונה, כאשר לראשונה לא זאת בלבד שאם חויבה לשלם לאב דמי מזונות מלאים עבור בנותיהם, אלא שלמעשה מזונות אלה גבוהים יותר מגובה המזונות אותם חויב האב לשלם לאם קודם לכן, כאשר הבנות היו במשמורתה.
בני הזוג נפרדו כאשר לבנותיהם מלאו 4 ו-3 בלבד, ובהתאם לחזקת הגיל הרך, האם קיבלה את המשמורת לידיה. באישורו של בית המשפט, ולמרות התנגדות האב, האם ניצלה את המשמורת שנקבעה בידיה כדי לעבור להתגורר עם הבנות בעיר המרוחקת כ-40 ק"מ ממקום מגוריהם הקודם, שהוא גם מקום עבודתו של האב.
במסגרת חלוקת הסדרי השהות של הבנות בין בתי ההורים נקבע כי הבנות ישהו בבית האב פעמיים בשבוע וכן בכל סוף שבוע שני, שהם למעשה הסדרי השהות המינימליים הנהוגים כיום, וכן כי ההורים יחלקו ביניהם את נטל הסעת ההבנות בין בתי ההורים.
על הנייר מדובר במרחק של 30 דקות נסיעה לכל כיוון, אך בפועל בשל הפקקים מדובר בזמן כפול, והבנות מצאו לעצמן מטלטלות על הכבישים במשך שעות כמעט מדי יום.
התיק התברר בבית המשפט לפני פסק דינו של בית המשפט העליון ששינה מהותית את דיני המזונות בישראל, ולכן, על אף שיכולת השתכרותו של האב הייתה נמוכה מזו של האם ועמדה על כ-6,000 שקל בחודש בלבד, לעומת כ-9,000 שקל בחודש שהשתכרה האם, הוא חויב לשלם לאם סך של 2,000 שקל בחודש עבור מזונות הבנות.
בחלוף מספר שנים, הבנות הגיעו לגיל בית ספר, והתברר כי ההסדר לא הוכיח את עצמו, משמצבן הנפשי של הבנות הידרדר משמעותית. שני ההורים הגישו תביעות משמורת הדדיות, ובית המשפט נדרש לדון מחדש בשאלת קביעת בית מרכזי עבור הבנות ומקום חינוכן.
בעקבות חוות-דעת מומחה שמונה על-ידי בית המשפט, לפיה האב מטיב יותר עם הבנות, החליט בית המשפט לקבוע הפעם את ביתן העיקרי של הבנות אצל האב. לבקשת האם, הבנות שהו עימה בביתה רק בסופי שבוע אחת לשבועיים, ובנוסף היא ביקרה אותן בעיר מגוריהן אחת לשבוע ביום חול.
לכאורה די היה בכך כדי לפטור את האב מתשלום מזונות עבור הבנות לאם, מאחר שכבר לא נדרשה להוציא כספים על צרכיהן, אלא שבינתיים חל כאמור מהפך גדול בהתייחסות לחלוקת נטל המזונות בפסיקה המשפטית, והגישה הפכה לשוויונית, ועל כך כתבה השופטת בפסק הדין: "הרעיון הוא להימנע מצב שבו אחד ההורים שמחויב בתשלום מזונות, יישא במזונות ילדיו פעמיים - פעם אחת עת הוא משלם להורה האחר, ופעם שנייה עת הוא נושא במזונותיהם בזמן שהם שוהים אצלו. אינני סבורה כי יש לעשות אבחנה מגדרית ולהתייחס לחלוקה זו, רק כאשר האב הוא שמחויב במזונות ילדיו. בשם אותם עקרונות של שוויון וצדק חלוקתי, יש להידרש לשאלה זו גם כאשר המשמורת בידי האב".
במסגרת שיקוליו בית המשפט התחשב בעובדה שהאם משתכרת שכר גבוה יותר מאשר האב, אך כמעט שאינה נושאת בצרכים ישירים של הבנות, כמו מזון, בגדים, צרכי לימוד, הוצאות החזקת בית כגון חשמל ומים ועוד.
לאור זאת קבע בית המשפט כי האם תשלם לאב מזונות בסך של 3,000 שקל לחודש, ובנוסף האב גם יקבל לידיו את המענקים ואת הקצבאות המשולמים עבור הבנות על-ידי הביטוח הלאומי.
מדובר בצעד משמעותי לא רק עבור האב, שיוצג בגאווה על-ידי משרדי, אלא עבור ציבור האבות בכלל, אשר במשך שנים כה רבות סבלו מקיפוח מגדרי ברור.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה