החלטת בית הדין בהאג – הזדמנות לחשבון נפש של נתניהו לגבי מערכת המשפט

לאחרונה החליט בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג (ICC) ברוב דעות כי פלסטין היא מדינה חברה - מה שעלול לאפשר כעת לפתוח בחקירה על "פשעי מלחמה של ישראל" ולהציב את ראש הממשלה, את השרים ואת הרמטכ"ל בפני הליכים פליליים ואף מול צווי מעצר.

מלבד ישראל, גם ארגון הטרור חמאס עשוי למצוא את עצמו בצד הנחקר. לדברי התובעת, יש חשד סביר שבמהלך מבצע "צוק איתן" ביצעו גם ישראל וגם חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים פשעי מלחמה.

התובעת הראשית נמנעה מלפתוח בחקירה מיידית, וביקשה מבית הדין הבינלאומי חוות-דעת שתאשר את סמכותה לפתוח ב"חקירה מלאה". זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט פרסם הודעה ולפיה אין לבית הדין בהאג סמכות בעניין ישראל.

השופטים לא התייחסו בהחלטתם לפשעי מלחמה אלא רק לסמכות השיפוטית הטריטוריאלית. לפיכך לא ברור האם כלל תתקיים חקירה שכזו, והדבר תלוי עתה בהחלטתו של תובע חדש שמונה בימים הקרובים וכן בדין הבינלאומי ובעיקר ביישומו של "עיקרון המשלימות", ולפיו בית הדין הבינלאומי איננו ערכאת ערעור על החלטות מוסמכות של ערכות משפטיות בכל מדינה ומדינה, והוא יתערב רק במקרים בהם נדרשת מעורבותו משום שאין בנמצא ערכאות שיפוטית ראויות ועצמאיות ברמה המדינתית בהן יכולות להתברר הטענות לפשעי מלחמה.

מהם הלקחים שכדאי הן לראש הממשלה בנימין נתניהו והן לממשלת ישראל להפיק מכך באופן מיידי?

הלקח הראשון הוא שמתקפה נגד ערכאות משפטיות אינה אסטרטגיה מוצלחת. בית הדין איפשר למדינת ישראל להעביר את עמדתה בנושא עד 24 ביוני השנה, אך בארץ החרימו את ההליך כולו כדי לא לתת לו לגיטימציה. מסתבר כי ההליכים המשפטיים נמשכו, וקשה לראות כעת את הטעם במתקפה נגד בית הדין הבינלאומי ושופטיו.

אבל הלקח החשוב הרבה יותר הוא שמערכת המשפט הישראלית, ותדמיתה בעולם כמערכת מקצועית ונטולת פניות, היא נכס לאומי ומהווה חלק מחומת המגן מפני התערבות בינלאומית בכלל ופסיקה של בית הדין הבינלאומי בהאג בפרט.

על-פי "עיקרון המשלימות", הליך יתנהל בבית הדין הבינלאומי רק אם המדינה המעורבת לא מסוגלת או לא רוצה להביא למיצוי הדין בעצמה. העובדה למשל ששופטי בג"ץ פסלו לפני כמה חודשים את חוק ההסדרה - חוק שהיה נתפס בעולם כמנשל פלסטינים מזכויותיהם לטובת יהודים - עשויה להראות לשופטים בהאג שאין הצדקה להתערבותם.

זו אינה הפעם הראשונה שישראל עומדת בפני סיטואציה כזו. בשנת 2004 פרסם בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), היושב אף הוא בהאג, חוות-דעת בשאלת חוקיותה של גדר ההפרדה. עשרה ימים בלבד לפני כן, פרסם בג"ץ פסק דין שאישר את חוקיות גדר ההפרדה אך אילץ את המדינה לעשות שינויים בתוואי הגדר, במקומות שבהם נקבע כי היא פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויותיהם של פלסטינים. בשנים שלאחר מכן שימש פסק הדין של בג"ץ את ממשלת ישראל כדי להתגונן בזירה הבינלאומית ולתמוך בטענות שחוות-הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק מוטה וחסרת בסיס.

מדינת ישראל היא דמוקרטיה חזקה בעלת מערכת משפט עצמאית ואפקטיבית, הזוכה להערכה עמוקה ברחבי העולם. מקרים של טענות לעבירות פליליות מצד חיילים נחקרות על-ידי מצ"ח, ובמקרים קיצוניים חיילים אף עומדים לדין פלילי.

בישראל פנימה, לעומת זאת, ניכרת בשנים האחרונות מגמה מדאיגה של מתקפות חסרות רסן על עצם הלגיטימיות של מערכת המשפט בישראל. ביטויים כמו "מפלגת בג"ץ", ומתקפות אישיות נגד שופטים במקום ביקורת עניינית ומכבדת על פסיקתם, הם חזון נפרץ. כך למשל פורסמה מודעה בשבוע שעבר על-ידי תנועת "אם תרצו", הקוראת לגיוס מתנדבים לשמירת טוהר הבחירות, משום שבראש ועדת הבחירות המרכזית עומד כיום השופט עוזי פוגלמן, שלפני 30 שנה למד בהרווארד. לכך יש להוסיף קריאות לפוליטיזציה של הליך בחירת השופטים ופגיעה בעצמאותם, כל זאת הן מצד גורמים אידאולוגיים שפסיקתו של בית המשפט אינה לרוחם, והן מצד תומכי נתניהו בניסיון לדה-לגיטימציה של המשפט הפלילי המתנהל נגדו.

החלטתו של בית הדין בהאג היא הזדמנות לחשבון נפש. שימור מקצועיותה ועצמאותה של מערכת המשפט ותדמיתה המצוינת ברחבי העולם הפך כעת יותר מתמיד לצורך לאומי.

על מבקרי המערכת, וראש הממשלה בראשם, להתמקד בביקורת עניינית על החלטות ספציפיות, ולחדול ממסע דה-לגיטימציה של המערכת כולה. זאת הן משום שהדבר לא יועיל לנתניהו במשפטו, והן ובעיקר משום שהדבר יגרום נזק עצום למדינת ישראל ולחוסנה, הן במישור הלאומי והן במישור הבינלאומי.

הכותב שימש בעבר כמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית)