אלי אוחנה בימיו בבית"ר ירושלים. היה דמות להערצה לילדים רבים / צילום: יוסי רוט לע"מ
עקבו אחרינו בספוטיפיי, אפל פודקאסט, גוגל פודקאסט או באפליקציה האהובה עליכם בהעתקת כתובת ה- RSS
לכל אדם ישנו גיבור ילדות שאותו העריץ. יותר נכון לומר כי לכל אדם בעולם המודרני, בתקופות מסוימות בחיים יש סלב שהוא מתעניין בו במיוחד. מספר חוקרים בדקו בשנים האחרונות מדוע אדם, צעיר או מבוגר, נמשך הערצה או לעיתים באהבה חד-צדדית, אל אדם שאינו מכיר באופן אישי רק על סמך כישוריו בתחום מסוים.
תחושות ההערצה היו מאז ומעולם חלק מחיי האדם, אך גדלו עם כניסת תקשורת ההמונים לחיינו, והתעצמו עם בוא הרשתות החברתיות. בשנה החולפת כשלמדנו מהו "ריחוק חברתי", ומלבד בני ביתנו לא ראינו כמעט איש ללא מסכה על הפנים (אם שמרנו על ההנחיות). דווקא את האנשים בטלויזיה או באינסטגרם דווקא ראינו מקרוב, בלי מסכות. חוקרי הערצה טוענים כי תקשורת ההמונים שכזו מעודדות מערכות יחסים חד-צדדיות שיש בהן אשליית אינטימיות, והן מתחילות בגיל צעיר יותר.
גלי וינרב מסבירה בפודקאסט חזית המדע איך אנחנו מחליטים את מי להעריץ, בשביל מה אנחנו מעריצים בכלל, והאם זה בכלל עושה לנו טוב? והאם מערכות היחסים החד-צדדיות הן בהכרח רעות?
קראו עוד על המחקרים