נתב"ג בימי קורונה / צילום: מיכל רז-חיימוביץ'
סגירת שדה התעופה בן גוריון ומניעה כמעט הרמטית של יציאה וכניסה של ישראלים היא מדיניות בלתי חוקית הפוגעת בצורה לא מידתית בחופש התנועה של אזרחי המדינה ובקרוב גם בחופש ההצבעה לבחירות לכנסת. יש על כן להשתומם על כך שהיועץ המשפטי לממשלה ובג"ץ טרם נתנו דעתם למצב בלתי נסבל זה.
על-פי חוקי היסוד שלנו, אין לפגוע בחופש התנועה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. על-פי דוברי הממשלה, ההחלטה לסגור את השמיים נובעת מחוסר יכולתה של הממשלה לאכוף בידוד על הנכנסים. זאת לאחר שבידוד במלוניות קורונה נכשל, בעיקר משום שרוב הנוחתים בארץ הצליחו לשכנע את ועדת החריגים להסתפק בבידוד ביתי, וחלק מאלו שהוכנסו למלוניות ברחו או התחמקו. לגבי הבידוד הביתי נטען כי אין דרך מעשית לאכוף אותו.
גם אם נניח כי בבסיס החלטות הממשלה עומד ניסיון ראוי למנוע את התפשטות מחלת הקורונה, לא יכול להיות ספק כי ההחלטות המתקבלות על-ידה אינן מידתיות לפי שום קנה-מידה, וזאת מכמה סיבות.
ראשית, ההחלטה מתעלמת מקיומם של 4 מיליון מחוסנים ומחלימים שעל-פי הדין אינם חייבים כלל בבידוד. גם מבחינה אפידמולוגית אין כל סיכון בנסיעתם של 4 מיליון אזרחים אלה לחו"ל ובחזרה.
שנית, אכיפת בידוד ביתי אפשרית בקלות יחסית הן באמצעים טכנולוגים כמו אזיק אלקטרוני ואיכון סלולרי, והן בביקורי פתע ביתיים אותם יכולים לבצע שוטרים, אנשי הפיקוח העירוני בכל עיר, או אף חיילי פיקוד העורף. ניתן גם להתנות את השהות בבידוד ביתי (ולא במלונית) בהסכמת המבודד לפיקוח האמור. גם אם מדובר בהשקעת משאבים ניכרת, הרי שזו מתחייבת מכוח עקרון המדיתיות, ואם אכן הממשלה אינה מסוגלת לבצע זאת, ניתן אף לשקול חלופות כמו הטלת אגרה על הנוסעים למימון ההוצאות, וביצוע בדיקות של אכיפת הבידוד באמצעות מיקור חוץ בידי חברות פרטיות.
שלישית, בשום מדינה בעולם לא נסגר שדה התעופה לתקופה ארוכה שכזו. חופש התנועה התעופתי מהווה במציאות המודרנית חרות יסוד, המשמשת מליוני אנשים גם בישראל הן לפרנסה, הן לשמירה על קשרים משפחתיים והן לפתרון למצבי חירום ועזרה הדדית בזמן מחלה גופנית או נפשית. הפרסומים מן הימים האחרונים מוכיחים כי ועדת החריגים שהוקמה אינה נותנת מענה למצוקות אמיתיות של אזרחים רבים, ולמעשה נזיפתו של נתניהו בשרת התחבורה רגב כי "אינה עומדת בלחצים" וכי יש להגביל את החריגים ל-200 ביום מוכיחה כי אין שקילה אמיתית של מצוקות האזרחים, אלא מתן משקל מכריע לכמות הנכנסים בלבד.
רביעית, הסגירה ההרמטית בעיתוי הנוכחי פוגעת בחופש הבחירות ובשוויון. היא מונעת מאזרחים ישראלים לבוא ולהצביע בבחירות ואף מי שינחת בישראל בזמן הקרוב יחויי בבידוד של שבועיים, בעוד הבחירות לכנסת צפויות להיערך בעוד כ-30 יום.
חמישית, אין כל הצדקה משפטית או רפואית למניעת יציאתם של ישראלים לחו"ל למדינות המוכנות לקבלם.
במהלך חודש יולי ביקר שר הבריאות את פעולתה של ועדת הקורונה בכנסת באומרו כי "הדרישות הילדותיות להביא נתונים מדויקים כמה נדבקו במסעדה ובחדר כושר באות מפי אנשים שאין להם מושג ירוק מהי חקירה אפידמיולוגית". נראה כי מאז לא השתפר דבר בתהליך קבלת ההחלטות הלקוי, וניכר שהממשלה פשוט איננה מבינה מה נדרש במדינה דמוקרטית כדי להגביל זכות יסוד כמו חופש התנועה או החופש לבחור.
בג"ץ כבר קבע לפני שנים רבות כי אין לקפח את חירותו או פרנסתו של אדם אלא אם יש למדינה תשתית על עובדות להתבסס עליה, וכי קיים הליך המוביל ליצירת תשתית של עובדות כבסיס להחלטה המינהלית, אשר צריך לעמוד בארבעה מבחנים: (א) איסוף הנתונים; (ב) השייכות לעניין; (ג) אמינות הנתונים; (ד) ראיות מהותיות. בג"ץ הוסיף וקבע כי המבחנים לא באו להחמיר עם הרשות המינהלית, ואל להם לשבש את התפקוד הראוי של הרשות, אך הם נועדו כדי להבהיר מה מתחייב ממידת הסבירות בכל הנוגע לקביעת העובדות המשמשות את הרשות כבסיס להחלטה.
מבחינה משפטית, ההחלטה לסגור הרמטית את שערי המדינה אסור שתהא מבוססת על השערות וספקולציות בלבד, זאת לאור עוצמת הפגיעה בחופש העיסוק או חופש התנועה של הציבור. לפני הגבלתה של חרויות אלה יש לשקול ברצינות חלופות שונות הפוגעות במידה פחותה בהן.
חשוב גם להדגיש בהקשר זה כי אנו נמצאים שנה מאז התפרצות המגפה, קיים מידע רב שנאסף ושניתן להסתמך עליו, ובמיוחד מידע רב ממקומות שונים בעולם בהם התמודדו בצורות שונות עם אותן תופעות. זאת ודאי לא נעשה, כאשר השר הממונה סבור שאיסוף נתונים הוא דבר "ילדותי", כשעמדתו היא שלנבחר הציבור הסמכות והאחריות ולכן עלינו כציבור לסמוך על האינטואיציות שלו, או של הממשלה.
במהלך השנה האחרונה התקבלו לא פעם החלטות קיצוניות שהתבססו על תחזיות מחמירות ומופרכות ללא שקילה של חלופות. על הממשלה להתכנס בדחיפות לדיון רציני בו יוצגו כל החלופות לסגירת שדה התעופה בן גוריון ועלותן הכלכלית. יש לנסות ולשקם את אמון הציבור בתהליך קבלת ההחלטות, ולפעול במידתיות על יסוד נתונים מדעיים.
הסתמכות על נתונים אמינים ורלוונטיים שנאספו על-ידי הרשויות, וקיום תהליכי קבלת ההחלטות על יסוד אותם נתונים בשקיפות, תאפשר בקרה בזמן אמת שלהם ותיקון טעויות, תגביר את אמון הציבור ותבטיח כי החלטות המגבילות חרויות יסוד כגון חופש העיסוק וחופש התנועה יהיו מבוססות גם משפטית.
הכותב שימש בעבר כמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית)