אסדת קידוח / צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאטיב
מזרח הים-התיכון התבלט בשנים האחרונות כתת-אזור מובחן, הזוכה לתשומת לב רבה בזירה האזורית והבינלאומית - מדינית, אסטרטגית וכלכלית. גילויי הגז הטבעי במים הכלכליים של ישראל, קפריסין ומצרים, היו זרז עיקרי להתפתחותה של ארכיטקטורה אזורית חדשה. מערכת היחסים הדו-צדדית בין ישראל וקפריסין, שהתהדקה מאד בעשור האחרון, היוותה מבחינות רבות אבן פינה לבריתות האזוריות.
טורקיה מפרשת את ההתארגנות האזורית, ובעיקר את פורום הגז האזורי, שהוקם לפני כשנתיים, כמיועדים להדיר אותה מפוטנציאל האנרגיה באזור, ולהצר את צעדיה. מדיניות החוץ האסרטיבית שלה נועדה להעביר מסר ברור, כי לא ניתן להתעלם ממנה. בחודשים האחרונים גבר המתח באזור, בעיקר בין יוון וטורקיה. בעקבות מהלכי תיווך, קיימו שתי המדינות מפגש ראשון, שנועד לבחון אם ניתן לקדם ביניהן הבנות. מפגש שני מתוכנן לתחילת מרץ.
הסכם ישראלי-קפריסאי סביב פיתוח שדה הגז אפרודיטה/ישי יכול וצריך להיות אבן דרך מוחשית למפגש האינטרסים הייחודי באזור.
שדה זה התגלה לפני כעשר שנים והוא שדה משותף בין קפריסין וישראל, רובו בצד הקפריסאי וחלקו במים הכלכליים הישראלים. שתי המדינות חתמו בדצמבר 2010 על הסכם שתחם את הגבול הימי ביניהן. במסגרתו, הוסכם לשתף פעולה בפיתוחן של שדות גז משותפים שאפשר ויתגלו. אכן, שנה מאוחר יותר, התגלה השדה המדובר. שתי המדינות הסכימו, שמדובר בשדה משותף, ונותר לקבוע את חלקה המדויק של כל מדינה. מדובר בהליך שכיח ומקובל בשוק האנרגיה, הסכם יוניטיזציה, שנפתר בין הממשלות והחברות הנוגעות בדבר. באפריל 2014 ישראל וקפריסין אף חתמו על הסכם נוסף, שנועד לשתף במידע הרלבנטי, שנאסף במהלך הקידוחים, על מנת לקבוע את חלקה של כל מדינה.
דא עקא, שמאז ולמרות דיונים מרובים לא חלה התקדמות של ממש. יתרה מכך, קפריסין נקטה במספר צעדים, משמעותיים מאד, שהעידו על כוונתה להתקדם בפיתוח השדה, אף טרם הסכם בין שתי המדינות. זה התקבל בהפתעה, ובמורת רוח, בישראל, במיוחד על רקע מערכת היחסים ההדוקה בין שתי המדינות.
בנסיבות הנוכחיות הסכם סביב השדה המדובר משרת את האינטרסים של שתי המדינות. יצוין כי חלופת היצוא המסתמנת היא למצרים, מה שכאמור משתלב היטב בארכיטקטורה האזורית המתגבשת.
הסיבות ברורות מאליהן:
ראשית, השלמת ההסכם, ומימוש הפוטנציאל המסחרי, ימחישו את פירותיו של שיתוף הפעולה האזורי שנרקם, באזור שידוע יותר באי-יציבותו. יש בכך כדי להבליט את "פירות השלום", שלעיתים מבוששים לבוא.
שנית, לנוכח מערכת היחסים ההדוקה והאינטימית בין ישראל וקפריסין, אך מפליא ששתי המדינות אינן מצליחות לפתור סוגייה שכיחה וטכנית במידה רבה. פליאה זו אך מתגברת לנוכח המשא ומתן, שישראל ולבנון מנהלות לאחרונה, סביב המחלוקת ביניהן על הגבול הימי. מדובר במגעים מאתגרים במיוחד, לנוכח מערכת היחסים המורכבת (בלשון המעטה) בין שתי המדינות. יש לצפות, שהמשא ומתן יתייחס גם לשדות משותפים, שאפשר ויתגלו בהמשך. שוו בנפשכם מצב (היפותטי?) בו ישראל ולבנון מגיעות להסכם טרם יישוב המחלוקת הישראלית-קפריסאית (!). מן הצד השני, הסכם ישראלי-קפריסאי ישגר מסר מעודד וחיוני, דווקא באזור מאתגר כמזרח התיכון.
שלישית, צעד מעין זה יתקבל בחיוב על-ידי ממשל ביידן, שנכנס זה עתה לבית הלבן ומגבש את צעדיו הראשונים. אל לנו לשכוח, כי חברת "שברון" האמריקנית, אחת הבעלים בשדה, הצטרפה לא מכבר למועדון המזרח ים-תיכוני, ופתרון המחלוקת יסייע למימושו המסחרי של השדה. משבר הקורונה פגע קשות בשוק האנרגיה העולמי, ומקשה על חברות האנרגיה הבינלאומיות להשקיע סכומי עתק, הנדרשים לפיתוח שדות גז ונפט. אפרודיטה/ישי מצוי בשלב מתקדם יחסית, מה שיכול לסייע מאד למימוש הפוטנציאל המסחרי בהקדם.
ורביעית, נוגעת לזווית הטורקית. אנקרה מאותתת בשבועות האחרונים על עניינה לשפר את האווירה בינה ובין הזירה הבינלאומית - ארה"ב, האיחוד האירופי, ואף ישראל. מול זו האחרונה אף נשמעו אמירות שהתייחסו קונקרטית לאפרודיטה/ישי, שנועדו לתקוע טריז בין ישראל וקפריסין.
השורה התחתונה ברורה: פתרון המחלוקת ראוי שיקרה במהרה, ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא שגריר ישראל בקפריסין לשעבר