אושרה יוסף פרידמן / צילום: איל יצהר
אושרה יוסף פרידמן הייתה בת 7, בת זקונים למשפחה עם תשעה ילדים, כשעזבה את אוזבה, כפר הולדתה שבאתיופיה, ועלתה לישראל במבצע משה. המשפחה נחתה במרכז הקליטה באשקלון ומאוחר יותר עברה לנתניה. "בגיל הנעורים לא היו לי מודלים לחיקוי", היא אומרת. אבל את מה שלא סיפקה הסביבה השלימה המוטיבציה.
יוסף פרידמן השתחררה מהצבא כקצינה בחיל חינוך, סיימה שני תארים באקדמיה ופנתה למגזר השלישי. היא הקימה וניהלה תוכניות בקרן רש"י ואף זכתה בפרס הקרן החדשה (2014). רק בשלב מאוחר יותר הבינה שהמודל שלה לחיקוי היה בבית כל הזמן. "מאמא שלי, גנט טרונך יוסף, בת 92, אני לומדת כל יום. זה נכס שלא ידעתי ליהנות ממנו כשהייתי צעירה וניסיתי להיטמע בחברה הישראלית ופחות לעסוק במקורות שלי. לשמחתי למדתי לתקן את העוול הזה והיום אנחנו בקשר הדוק".
ביוני 2016 החלה לעבוד כסמנכ"לית תוכן ופיתוח משאבים בעמותת טבקה - צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה. באותה השנה גם הצטרפה לשולחן העגול שהקימה משטרת ישראל בעקבות המחאה הגדולה של יוצאי אתיופיה והייתה שותפה בעמותה למנהיגות ישראלית משותפת.
ביוני 2018 מונתה לסמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, ולמעט השרה פנינה תמנו שטה היא היום בת הקהילה האתיופית שמחזיקה בתפקיד הבכיר ביותר בשירות הציבורי. "זה כבוד גדול שבהחלט יושב על הכתפיים, עם הרבה אחריות". מנכ"לית הרשות היא אווה מדז'יבוז' ("אני מאחלת מנהלת כזאת לכל אישה", אומרת פרידמן, "זכיתי").
לה עצמה אמנם לא היו לה מודלים לחיקוי, אבל היא הפכה לכזאת. "אני לא מגדירה את עצמי ככה, כמובן, וזה לא תפקיד שחיפשתי, אבל זו זכות גדולה. כל אישה שמתקדמת חשוב שתסחוף עוד נשים אחריה. חשוב לי שצעירות יודעות שאני שם. בשנים האחרונות יש הרבה נשים בכירות יוצאות אתיופיה. החברה עוד לא מזהה את זה מספיק, אבל יש, וכל הזמן יש יותר.
"נהדר לראות את הדור הבא של צעירות מהקהילה שמגיעות למקומות ומצליחות בהמון תחומים. הצוהר נפתח לאט לאט. לא צריך העדפה מתקנת, הן יגיעו בכוחות עצמן, יש להן את הכישרון. ההזדמנות היחידה שצריך לתת להן זה להסיר עמדות קדומות וסטריאוטיפים. את השאר הן יעשו לבד".