עינת קליש רותם (מימין) ועליזה בלוך / צילום: רמי זרנגר, איל יצהר
שנת הקורונה הייתה שנת אתגר חריגה מאוד עבור השלטון המוניציפלי, שמצא את עצמו מחוסר מענה מול השלטון המרכזי, בעוד צורכי התושבים היו גבוהים מאי פעם. 12 ראשות עיר ומועצות מקומיות, ו־5 ראשות מועצות אזוריות, מצאו עצמן באותה קלחת עם יתר ראשי הערים, כשהן צריכות להגות תוכניות אד הוק, לייצר מסגרות ושירותים שעד היום לא היו קיימים, ולנסות להותיר כמה שפחות תושבים מאחור בהתמודדות עם המשבר הבריאותי־חברתי־כלכלי הגדול שידעה ישראל.
ככל שהתחלואה עלתה, נאלצו ראשי וראשות הערים לפתוח חמ"ל מקומי, להסתער עם בדיקות, לפנות לתושבים באופן עצמאי ולנסות לשכנע אותם למלא אחר הוראות הקורונה ולהסתגר בביתם למשך זמן רב מאוד כדי להימנע מהדבקה. אנשי הרשויות מצאו עצמם מרימים טלפונים למבודדי בית כדי לבדוק האם הם זקוקים לעזרה או מזון, או אפילו לתושבים ששהו ליד מאומתים והיה צורך לעדכנם בכך.
מנגד, הרשויות המוניציפליות קיבלו הזדמנות פז שספק אם תחזור על עצמה; סמכויות שמעולם לא היו להן, לצד היכולת לקחת בכוח סמכויות שבזמן שגרה השלטון המרכזי לא יוותר עליהן. כך למשל, גם כשהשלטון המרכזי דיבר על חזרה ללימודים לאחר סגר, ראשי ערים רבים - בעיקר בערים החזקות - לקחו לעצמם את החירות להודיע שלא יפתחו את המסגרות בשיטת ההוראות של "מהיום למחר" שהפכה כה שגרתית בזמן הקורונה, וריכזו מאמץ בבדיקות וחיסונים לצוותי ההוראה תחילה.
אחת מראשי הערים שהתמודדה עם אתגר מורכב במיוחד היא ד"ר עליזה בלוך, ראשת עיריית בית שמש. לקורונה הגיעה לאחר שנת כהונה אחת בלבד, כשעל שולחנה מונחות תוכניות מפורטות לטיפול בכל נגזרות החיים בבית שמש - משסעים חברתיים, לפערים סוציו־אקונומיים, חינוך, דיור ורווחה. ברגע אחד, נטרפו הקלפים, והיא נאלצה ללמוד לנהל את התוכניות והעבודה השוטפת לצד המגפה שמכה בעיר.
הקורונה תפסה את בית שמש על מאפייניה הייחודיים: מצד אחד, עיר עם משפחות גדולות החיות בצפיפות - תנאים המהווים כר נוח להתפשטות מהירה של מגפות. מנגד, בית שמש היא העיר הצעירה ביותר בישראל - 52% מתושביה הם בני פחות מ־17. לכן, חלק גדול מהאוכלוסייה בעיר כלל לא יכולה להתחסן נגד קורונה.
ד"ר בלוך ניהלה מהשלבים הראשונים את הקורונה כמשבר רב מערכתי. ברמה הבריאותית, כל מאומת קיבל טלפון מהעירייה, ומשם סיוע שוטף: מארז אוכל ופנאי לפי גילאי הילדים, תרופות אם צריך, וליווי צמוד של נציגי הרשות. ברמה העסקית, ד"ר בלוך הקימה קניון וירטואלי כדי לנסות לעזור לבעלי העסקים במשלוחים, ויצאה בקמפיין "קונים בית שמש". בנוסף, הקימה ד"ר בלוך רשות תעסוקה מקומית, שתפקידה לחבר בין עסקים לתושבים. באופן הזה היא מקווה לייצר קהילה שעוזרת לפרטיה, ומשתמשת ביכולותיהם כדי לצמוח.
במקביל, הכריזה על מודל "שמש" בחינוך, והפכה את מגרשי החניה והפארקים לכיתות לימוד. כדי לספק מענה רגשי למורים שנאלצו להתמודד עם מעבר ללימודים בזום, הקימה קבוצת תמיכה, וגם להורים ניתן מענה: בבית שמש מקימים "בית ספר להורים" כדי להקנות כלים נכונים יותר להתמודדות עם אתגרים, ודאי בתקופה שבה התא המשפחתי הפך צפוף וצמוד מאי פעם.
בצד האחר של המדינה, חלשה ד"ר עינת קליש-רותם על ניהול המשבר באחת הערים הגדולות בישראל. היא ראשת העיר המנהלת את הרשות המוניציפלית הגדולה ביותר, שבה מתגוררים כ-300 אלף בני אדם. בגל הראשון, חיפה בלטה בשיעור תחלואה נמוך ביחס לערים אחרות. אך הגל השני לא פסח על העיר, והתחלואה התפשטה בין השכונות במהירות.
העירייה תחת ד"ר קליש-רותם הקימה מיזם של "נאמני שכונות", וגייסה מאות מתנדבים שיצאו לפעילויות הסברה, לצד פעילות פיקוד העורף. בתוך שבועיים הפכה חיפה מעיר אדומה לירוקה.
לצד הקורונה נדרשה ד"ר קליש-רותם להתמודד עם אתגרים שיישארו בלב חיפה גם לאחר שהמגפה תיוותר זיכרון רחוק - הזיהום במפרץ חיפה, והתעשייה הפטרוכימית, שסביב הדרישה לפנותה מתנהל מאבק רב שנים. בינה ובין ארגוני הסביבה בעיר לא תמיד שררה אידיליה, ובאופן כללי כהונתה מלווה במחלוקות ולא אחת מהמורות או מריבות תקשורתיות.
אך בנושאי סביבה, לד"ר קליש-רותם ישנן גם הבטחות שתצטרך לעסוק במימושן בזמן שנותר לקדנציה הראשונה שלה: לפעול לפינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה ולגבש ולממש תוכנית התמודדות אקלימית, לאחר שצירפה את עירה להסכם פריז. מימוש של ההבטחות הסביבתיות באחת הערים מוכות הזיהום בישראל, לא יהיה פשוט כלל, ויכול להוות מבחן הצלחה משמעותי עבור ראשת העיר שהחליפה במהפך מפתיע את קודמה המיתולוגי יונה יהב, שכיהן בתפקיד במשך 15 שנים.