אמיר ברמלי / צילום: שלומי יוסף
לאחרונה נגזר דינם של הנאשמים אמיר ברמלי ויחיאל טפירו, אשר הקימו מיזמי השקעה לא שגרתיים, גייסו משקיעים רבים תוך הטעיתם והשתמשו בכספיהם בניגוד למצגים שהוצגו בפניהם ולהרשאה מצדם.
מיזמי השקעה ייחודיים הנחזים הן כבעלי תשואות עודפות והן מחוץ לכללי הרגולציה קסמו מאז ומעולם גם למשקיעים וגם ליזמים הכריזמטיים. גזרי הדין הכבדים שהשית השופט חאלד כבוב, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, על המעורבים, והפער הענישתי ביניהם, יסייעו לציבור לבחון באופן תבוני הצעות עתידיות להשקעות.
כזכור, בגזרי הדין נקבע כי ברמלי ירצה עונש מאסר של 10 שנים בפועל, טפירו ירצה עונש מאסר של 5 שנים, ובנוסף נגזרו על השניים קנסות כבדים בגובה מאות אלפי שקלים. שותפו של טפירו, עו"ד אמיר בירמן, ירצה עונש של 3 שנות מאסר.
אם בבסיס העבירות והמעשים ישנן נקודות השקה רבות, ואף מדובר בפרשות שנחקרו סמוך זו לזו על-ידי רשות ניירות ערך (גילוי נאות: הח"מ כיהן כיועץ משפטי במחלקת החקירות ברשות באותה עת), נשאלות השאלות מה יצר את השונות הגדולה בענישה בין השניים, כך שמאסרו בפועל של ברמלי כפול ממאסרו בפועל של טפירו, וכיצד ישפיעו פסקי הדין הללו על המשקיעים החדשים?
בפסק הדין בעניין טפירו, ציין בית המשפט מספר גורמים המבדילים את הפרשות זו מזו. למשל, היקף גיוס הכספים שהיה גבוה משמעותית אצל ברמלי מהיקף הכספים שגייס טפירו מהמשקיעים. עוד צוין בפסק הדין כי קיים פער משמעותי בהיקף הנזק שנגרם למשקיעים בשתי הפרשות.
כחלק מהשאלה בדבר היקף המרמה, בשתי הפרשות נדרש בית המשפט לבחון אם המצג שהביא לקבלת כספי המשקיעים הוא שקרי, ומתי החל הפער בין המצג שניתן למשקיע לבין המרמה בפועל. במסגרת זו נבחנו קיומן של התוכניות העסקיות, מסלול כספי המשקיעים, השימושים שנעשו בהם ודרך ההתנהלות של המעורבים.
בית המשפט ייחס משנה חומרה לכך שברמלי ידע מלכתחילה שהבטחותיו למשקיעים ריקות מתוכן. לעומת זאת, בעניינו של טפירו, בית המשפט התרשם מכך שחלק משמעותי מכספי ההשקעה נותבו ליעדם. לפיכך, בית משפט קבע כי הענישה בגין הטעיה מכוונת ומלאה תהיה משמעותית יותר.
בית המשפט אף בחן את הסכומים שנטלו ברמלי וטפירו לשימושם הפרטי או לצורכי קרוביהם: הפער המשמעותי בסכומים שכל אחד מהנאשמים נטל לכיסו היווה גורם משמעותי באבחנה העונשית ביניהם.
עוד נקבע בפסק הדין כי במקרה של ברמלי, התחכום ודרכי המרמה המגוונות מהוות נסיבות רלוונטיות להחמיר עמו את העונש; בעוד שאצל טפירו ההתנהלות הייתה אחידה במהותה, ולכן בית המשפט התייחס לפרשה כאירוע אחד.
בנוסף, מגוון אפשרויות ההשקעה שנפרשו בפני המשקיעים של ברמלי בקרן רוביקון על פני תקופה ממושכת, לצד זיוף מסמך שאפשר את דחיית החקירה באופן משמעותי תוך הכשלת שומרי סף, היוו נסיבות לחומרה.
כבוד השופט כבוב למד על תום-לב, אם כי חלקי, מצדו של טפירו, שהסתמך על עצתו המקצועית של עו"ד בירמן, שותפו העסקי, ביחס לתחולת הדין, אף כי זה לא היה מומחה בתחום. מנגד, מעצם הסתמכותו על עורך דין שאינו בקיא בתחום ניירות ערך, בית המשפט הסיק כי טפירו היה אדיש לחובותיו החוקיות.
משני פסקי הדין עולה כי כשהצווארון הלבן משחיר, כשניכר שהתחכום שהמעורבים בחרו לנקוט מנותק מההתנהלות העסקית, ותכליתו היא להסוות עבריינות רכוש קלאסית, בית המשפט יחמיר את העונשים שיגזור.
קיומן של השקעות בלתי שגרתיות נפוץ ביתר שאת בתקופה זו. דווקא כיום מתחדדת חשיבות בחינת המידע והצלבתו עם מידע מקצועי, שברובו אף גלוי ונגיש לכל דורש, וכך פוחת הסיכוי למפח-נפש ולאובדן הון למשקיעים.
לצד הרחבת מעגל המשקיעים בשוק ההון וכניסתם של משקיעים חדשים, ניתן לקוות כי שני פסקי הדין החשובים הללו יהוו עבורם מגדלור של זהירות.
הכותב הוא שותף במשרד סבוראי, שחם-שביט, מומחה בעבירות כלכליות ועבירות צווארון לבן, לשעבר היועץ המשפטי של מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ניירות ערך