קורות חיים / צילום: Shutterstock
לקראת יום האישה הבין לאומי שחל השבוע נתקלתי בטיפ של אשת השמה שממליצה לנשים לנהוג כמו גברים ולהגיש מועמדות לתפקידים גם אם הן עומדות רק ב-70% מהדרישות.
70% בלי הניסיון
בהנחה שהטענה שלה נכונה, ונשים אכן מגישות מועמדות רק כשהן עומדות ב-100% מדרישות המשרה, אני בספק רב אם המלצה הזו תעזור להן. ולראיה, גם עמידה ב-100% מהדרישות לא מצליחה לשבור את חסם האפליה המגדרית, ולגברים עדיפות משמעותית בקבלה לעבודה, אז 70% ינפצו את המחסום?
האמת היא ש-70% לא מספיקים גם לגברים למצוא עבודה, בפרט כשמדובר ב-70% הלא נכונים, למשל כלכלן שמנסה למצוא תפקיד ניהול רכש בחברה גלובאלית, ועומד ברוב דרישות המשרה: התואר שלו רלוונטי ומאוניברסיטה משובחת, יש לו מספיק שנות ניסיון בעבודה בחברות טכנולוגיות גלובאליות, הוא שולט באנגלית ברמה גבוהה, וכן בתוכנות שמנהל הרכש הדרוש אמור להכיר, רק שאין לו מספיק ניסיון בניהול רכש.
אמנם בתפקיד האחרון שלו נדרש לפרויקט גדול בתחום הרכש אבל זה כל הניסיון שלו במקצוע - בקושי 25% מתכולת תפקיד שנמשך כשנתיים - כשבכל התפקידים הקודמים היה ככלכלן. כעת, משפוטר מהעבודה הוא מנסה להרחיב את טווח החיפוש לתפקידים נוספים אבל אף אחד לא חוזר אליו, למרות שכתב בראש קורות החיים שלו שאת ההגדרה "מנהל רכש". והאמת שגם אם היה נופל על ממיין לא מיומן שהתרשם מהגדרת התפקיד של מנהל רכש ומהעמידה ברוב הדרישות, קרוב לוודאי שהכלכלן היה נופל בראיון המקצועי על חוסר ניסיון מספק ברכש.
כמעט 100% בלי אנגלית
יתרה מכך, גם מנהל רכש עם ניסיון עשיר והצלחות מוכחות בחברות לא טכנולוגיות יתקשה מאד לטפס לניהול רכש בהייטק, למרות עמידה בכמעט 100% מדרישות המשרה. מספיק שהאנגלית שלו איננה ברמה גבוהה דייה, או שנדרש ניסיון בחברות גלובאליות אבל הרקורד שלו הוא רק בחברות מקומיות, גם אז הוא ייפסל על הסף ולא יגיע לראיונות עבודה.
מדוע? כי ישנם בשוק מספיק אנשי רכש שעבדו בחברות טכנולוגיות/גלובאליות, דרישה שהיא מאד מהותית לעבודה, ומעסיקים לא יוותרו עליה גם כאשר המועמד עומד בכל הדרישות האחרות. כלומר, הקושי לטפס במעלה פירמידת מיצוב המגזרים - מהציבורי והשלישי לעסקי, ומהתעשיות המסורתיות להייטק - איננו תדמיתי בלבד, כפי שרבים מעדיפים להאמין.
מדובר בחסם מהותי שנוגע להבדלים יסודיים בין המגזרים, ובראשם פערים באיכות כוח-האדם (ככל שעלים בפירמידה עולה איכות כוח-האדם), בסטנדרטים בין חברות מקומיות וגלובליות (הסטנדרטים בחברות המשווקות לחו"ל גבוהים דרמטית בהשוואה לחברות המשווקות בישראל), וכמובן שוני מהותי בעבודה עצמה (למשל בתחום הרכש, האסטרטגיות בחברות גלובאליות לא דומת לאלה הנהוגות בחברות מקומיות, על כל המשתמע מכך מבחינת ניסיון). לכן גם אנשים מנוסים ומאד איכותיים ייפסלו על הסף, ולו משום שנדרשת תקופת הכשרה ארוכה ויקרה, עליה אפשר לוותר בגיוס מנהל עם ניסיון מתאים.
100% מהדרישות המהותיות
במילים אחרות, אחוז העמידה בדרישות המשרה הוא הרבה פחות רלוונטי לסיכוי להגיע לראיון עבודה. מה שבאמת חשוב הוא העמידה בדרישות המהותיות שהגדיר המעסיק, בוודאי במקצועות שבהם יש מספיק כוח-אדם מיומן, שזה כמעט כל המקצועות בשוק העבודה.
ואיך יודעים מהן הדרישות המהותיות עליהן המעסיק לא יוותר? נורא פשוט. רוב המעסיקים נוהגים לכתוב במפורש על מה הם לא מוותרים, ומציינים בבירור מתי הדרישה היא חובה ומתי היא יתרון. שנית, גם אם מי שכתב את הדרישה הוא לא איש גיוס מיומן, רוב הסיכויים שהדרישות שמופיעות בהתחלה הן המהותיות, לעומת אלה שמופיעות בסוף הרשימה, למשל תכונות אישיות (כולם בטוחים שניחנו בהבנה אסטרטגית, תקשורת בין אישית טובה ובמוסר עבודה גבוה).
מיקוד הכרחי במשבר
לסיכום, הדרך להגדיל את הסיכוי למצוא עבודה היא לא להתרחב אלא להצטמצם, שזה בדיוק המהות של שיווק/מיתוג/מיצוב, בכלל, ובשוק העבודה בפרט. לכן, במקום להגדיל את הטווח ולנסות לחפש עבודה גם במקצועות ותחומים רבים ככל האפשר, התמקדו במקצוע, בתעשייה ובמגזר שבהם יש לכם את הכי הרבה ניסיון.
זה מה שמעסיקים מחפשים, בפרט בתקופה של משבר כלכלי כה עמוק. הם לא סופרים בכמה אחוזים מהדרישות המשרה אתם עומדים, הם מוודאים שאתם עומדים בכל הדרישות ההכרחיות. זכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה!
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה