איור: Shutterstock
אנחנו הנשים רוצות זכות בחירה. אני שומעת את התגובות. האם התבלבלתי? הרי לנשים במדינות מערביות יש זכות בחירה כבר מעל ל-100 שנה.
הפעם אני מדברת על בחירה אחרת. הזכות להיות בכירה.
אחת השאלות השכיחות שאני נשאלת בראיונות, ושאני פחות אוהבת לענות עליה, היא "כמה מנהלות בתי חולים יש בארץ?". השאלה הזו מעצבנת אותי. אם צריך לשאול, זה אומר שאין מספיק. זה אומר שמגדר הוא עניין לעסוק בו בתחום הזה, וזה אומר שעדיין אין שוויוניות בבחירה.
וזו הבחירה עליה אני מדברת. על האפשרות לקום בבוקר ולבחור לעשות כל מה שאת רוצה בחיים. את רוצה להוביל גיוס משקיעים לחברה שהקמת ולהפוך אותה לחד-קרן? לכי על זה. את רוצה לכתוב ספר שירים? קדימה, השירים נמצאים במגרה יותר מדי זמן. את רוצה להיות שריונרית ולהתאמן למלחמה הבאה? ברור שאת מסוגלת, וברור שאפשר. את רוצה להיות רבנית של קהילה? בטח, את תהיי מעולה, והם מחכים לך כבר שנים שתבואי. את רוצה להיות עקרת-בית? עשי מה שעושה לך טוב. את רוצה להיות רקטורית של אוניברסיטה? בטוח שתפריחי את האקדמיה למחוזות מופלאים.
לצערי, עדיין לא כל הנשים לוקחות לעצמן את זכות הבחירה לעוף ולהגשים את החלומות. עמוק בתוכנו שוכנים הספקות. בנינו חסמים מגיל ילדות, חלקם חסמים שאנחנו אפילו לא מודעות אליהם, שנולדו כתוצאה מהשפעות סביבתיות. כמו למשל הורות שמסמנת כיוון מגדרי שונה להתפתחות קריירה לבנים ולבנות. מערכת חינוך שלא עושה מספיק לבטל הסללה למקצועות נשיים וגבריים. צבא העם, צבא הגנה לישראל, שלא בטוח שהיה מאפשר היום לחנה סנש לסיים מסלול, ובדיונים של שנים מסמן עד כמה קשה עד בלתי אפשרי לאישה לעשות כל מה שגבר יכול לעשות. ובאקדמיה כמות הנשים בתפקידים בכירים, שהיא קטנה מכמות הגברים. ותנאי השתכרות נמוכים יותר של נשים לעומת גברים באותם המקצועות, ושלא נובעים מתגמול על-פי ביצועים. ומגפת קורונה שהוציאה לחל"ת או לאבטלה הרבה יותר נשים מגברים.
בכל מקרה, אנחנו עדיין לא יכולות לבחור להיות כל מה שאנחנו רוצות. למה? כי תהליך סוציאליזציה הוא דבר מאוד חזק שמתחיל בילדות. ואם לדוגמה בגיל 7 לא היו שיעורים בבית הספר בהם בונים רובוט בשלט רחוק, כי זה מקצוע שנלמד רק בגילאי תיכון, ובגילאים הללו הבנים כבר יותר מוכוונים רובוטיקה, והבנות פחות, הסיכוי קטן שאישה תבנה את החללית שתטוס למאדים, או את הרובוט שישב במקום נהג אוטובוס.
איך אנחנו מחזירים את זכות הבחירה לנשים, לנערות, לילדות? יש הרבה דרכים, וזה מסע של נשים וגברים כאחד ובשותפות.
כהתחלה, נאמר כולנו לילדים ולילדות שלנו, בכל הזדמנות, שהם יכולים לעשות כל מה שהם יחלמו עליו, וכל מה שהן תחלומנה. שאין דבר העומד בפני הרצון שלהן. ככה אבא שלי אמר לי לאורך כל הילדות שלי. בלי מאמץ ומתוך אמונה שאכן "את יכולה לעשות כל מה שאת רוצה". אמירה פשוטה ומכוננת גם יחד. וככה יהיו יותר ויותר נשים שיוכלו לבחור להיות: רמטכ"ליות. מנהלות בתי חולים. נשיאות אוניברסיטה. מנהיגות פוליטיות. מנכ"ליות של חברות בינלאומיות. ראשות פרויקט טילים. מדריכות טיולים לקוטב הדרומי. זוכות פרס נובל. זו ההתחלה.
יש לי חלום, שנגדל דור, שהמגדר יהיה שקוף לו בנושאי הבחירות בחיים. ואם תרצנה, אין זו אגדה.
הכותבת היא מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון