עולים מאוקראינה / צילום: סבטלנה סורוקה, הסוכנות היהודית
כתבה שפורסמה לאחרונה על אולה סרגצ'וב, מומחית הסייבר וסמנכ"לית בחברת Guardicore ועסקה בדליפת מידע בחברת הביטוח "שירביט", העלתה בפניי את השאלה, כמה עולים (וגם עולות) מברה"מ לשעבר ממלאים תפקידים בכירים, לעומת בעלי תפקידים בכירים ילידי הארץ. מסתבר שזו שאלה מורכבת במיוחד.
"5 בנות היו לטוביה החולב. לאחר שגדלו, הן מצאו את עצמן במדינות שונות: בארה"ב, בגרמניה, בישראל וברוסיה". כך מספר הספר של ההיסטוריון פרופ' יורי סלזקין 'המאה היהודית', המגולל את סיפורה של יהדות רוסיה במאה ה-20. התזה של סלזקין פשוטה: יהודים הפכו לאומה משפיעה כי הם טיפחו את כישורי המאה ה-20.
הוא קורא להם כישורים מרקוריאניים, בשם האל המעופף מרקורי. שונות ושוליות סיפקה להם את היכולת להביט 'מהצד', לנתח את מה שקורה ולהגיב בהתאם. זהות קהילתית סיפקה את היכולת לתקשר מול אנשים בכל העולם, את כישורי המסחר, המשא ומתן והתקשורת, בקיאות בין- תרבותית ועוד.
אם נדלג 70 שנה בזמן ונבחן האם אותם כישורים מרקוריאניים, כישורי המאה ה-20, סייעו לעולי שנות ה-90 ושנות ה-2000 לפתח קריירות בישראל נמצא כי הדרך לשם עוד ארוכה.
מנתוני הלמ"ס המעודכנים לשנת 2015 עולה שהשתתפות העולים מברה"מ בעולם העבודה בישראל גבוהה במיוחד, כ-90% מהם עובדים. העולים מהווים 23% מעובדי התעשייה (הנתון אינו מבדיל בין ההייטק ללואו-טק) - בהשוואה ל-9.8% בלבד של ילידי הארץ. בפער דומה מובילים העולים גם במערכות הבריאות, הרווחה והסיעוד, כאשר מרביתם הגיעו לכאן עם תארים שניים. אך למרות זאת, אחוז המנהלים בקרבם נמוך במיוחד.
לפי הלמ"ס 5.8% מהעולים מכהנים בתפקידי ניהול, זאת לעומת 13.6% בקרב תושבים ותיקים. מדובר אמנם בשיפור דרסטי לעומת מספר המנהלים בקרב עולים ב-1995, בה עמד הנתון על 0.3%, אך ברור כי המספר הזה אינו בהתאמה בכלל לחלקם של העולים בקרב האוכלוסייה.
כפי הנראה, גם אחוז ילדי העולים שהתחנכו בישראל, המכונים דור 1.5, ומכהנים בעמדות בכירות, אינו גבוה.
למה זה קרה? על אף שהמהפכה הרוסית של 1917 פתחה דלתות ליהודים, המשטר הקומוניסטי התחרה בהצלחה עם הצארים בנטיותיו לדיכוי העם ובאנטישמיות, והוא השתמש במנגנונים פסיכולוגיים עוצמתיים לדיכוי יוזמה ויזמות עסקית, אמנות עצמאית יוצרת, ותחומי דעת נוספים. בהקשר הזה, לא מקרי ש'גלאי השקרים' הראשון, 30 שנה לפני פול אקמן, הוא תוצאה של מחשבה פורצת דרך של לב ויגוצקי ואלכסנדר לוריא, שני פסיכולוגים יהודיים.
יהודי רוסיה 'ברחו' למדעים מדויקים ולאמנויות ללא מלים, לאגדות ילדים, להפקת סרטים עם כמה שפחות מלים, אפילו שירי אסקימואים, מדע בדיוני ועוד.
הבריחה הזאת לא השתלמה ליהודי רוסיה כאשר הם הגיעו לישראל, מדינה שרחוקה תרבותית מרוסיה ומדינות חמ"ע אחרות. חלקם הגדול 'נתקעו' במשרות הרבה מתחת ליכולותיהם לשנים רבות.
גם מבחינת מדינת ישראל, מדובר בפוטנציאל אנושי, ניהולי ויזמי שלא נוצל מזה 30 שנה.
בואו נחשוב, כמה כישרונות ענקיים כמו אולה סרגצ'וב, יבגני דיברוב וקירה רדזינסקי פספסנו, כי מדינת ישראל חיכתה עד שהעולים ישתלבו בעצמם. היא לא הקצתה תפקידים ייחודיים לעולי חבר העמים לשעבר, לא פיתחה מענים רגישי תרבות לפיתוח קריירה של עולים ובני עולים, ובוודאי לא לפיתוח והתאמה תרבותית של כישורי הניהול שלהם. יתרה מכך, גם היום, 30 שנה אחרי, איש מלבד העולים עצמם לא רואה בעייה בתת הייצוג שלהם בשכבות הניהול של החברה הישראלית.
הכישורים המרקוריאניים שנקרא להם היום כישורי מנהיגות, חיים בתוך ציבור יהודי חמ"ע לשעבר. אבל כדי שהם יבואו לידי ביטוי במלואם בקרב עולים ובני עולים, באמת כדאי שמדינת ישראל תפתח או לפחות תאמץ מדיניות שאוהבת לא רק את העלייה אלא גם את העולים, לשם שינוי.
הכותבת היא יועצת ארגונית ומנהלת משאבי אנוש, מומחית בפיתוח מנהלים וחברה בקהילת סופרסונס