נפתלי בנט, יו"ר מפלגת ימינה / צילום: שלומי יוסף
מפלגת ימינה בראשות נפתלי בנט היא האס שבשרוול של כל קואליציה אפשרית אחרי בחירות יום שלישי. לבנימין נתניהו בכל מקרה אין ממשלה בלי ימינה. האם רצוי ימינה גדולה או קטנה? ולמי? מה עומד מאחורי הקמפיין של ימינה? ומה האופציות המסתמנות? ארבעה שיקולים מרכזיים יש כאן: אלקטוראליים, פרסונאליים, כלכליים ופוליטיים. בקצרה: ככל שימינה תהיה גדולה יותר, כך הסיכוי להחלפת נתניהו נמוך יותר.
מבחינה אלקטוראלית, המגמות בסקרים האחרונים מצביעות על מובהקות הולכת וגדלה של ממשלת ימין-על-מלא, כלומר ימין קיצוני, לנתניהו. הפעם נתניהו משחק עם מספרי ברזל שכולם מחוייבים לו 'על מלא'. 15 מנדטים יש למפלגות החרדיות, בעלות אחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר בחברה הישראלית; 5 מנדטים לפחות מסתמנים ל'ציונות הדתית' הניאו-כהניסטית-חרד"לית-לאומנית - האלקטורט האידיאולוגי והנחוש ביותר, המתגאה כי "נתניהו, הקמפיינר הטוב בעולם, עובד בשבילנו". ואכן נתניהו במסע בחירות בהתנחלויות מעודד הצבעה לסמוטריץ' ובן-גביר על חשבון בנט; וסביב 30 מנדטים יש לליכוד, מפלגת השלטון שסובלת בדרך-כלל מהערכת-חסר בסקרים, וזה עוד לפני המנדטים מהציבור הערבי שיטפטפו אל אבו-יאיר. מכאן שימינה צריכה 11 מנדטים להשלים ממשלת ימין קיצוני לנתניהו. מפלגת ימינה היא המפלגה היחידה המתרוצצת כמו כספית וקולותיה עדיין נוזליים. ימינה משחקת בין הגושים, מצביעיה עדיין מתלבטים בין מפלגות שונות. אולם יהיה הבדל משמעותי אם לנתניהו יש או אין 61 בלעדיה.
נפתלי בנט מצייר עצמו כקלף המנצח, מעין נסיך יהלום של בית הקלפים של הימין ("ירסק את החמאס ירסן את בג"ץ"). הוא ממליך המלכים של הבחירות הרביעיות. אלא שעם 11 מנדטים בנט מתכוון להמליך את עצמו. לראייה, אין אתר למפלגת ימינה. אם תבקשו להגיע ל'תכנית סינגפור' או אפילו ל'תכנית הדיור של שקד' תאלצו לחפשם באתר הנקרא 'נפתלי בנט לראשות הממשלה'. התכנית פשוטה: בהנחה שלגוש נתניהו יש 61 עם בנט, מניותיו עולות פלאים. בנט יתבע משני הצדדים ראשות ממשלה. ויוסיף תנאי: ראש ממשלה ראשון, אחריו הרוטציה. נתניהו לא יהין אך עבור הקהל של בנט, קהל ימני, התנאי לישיבה בממשלה ללא הליכוד הוא ישיבה בהנהגת מנהיג הימין החדש - בנט. לפיד כבר התחייב שהחלפת שלטון נתניהו חשובה לו יותר מעמדת ראש הממשלה, ולכן נפתלי יבקש לפרוע את השטר: הוא ראש הממשלה הראשון ברוטציה. לפיד שני. בשביל זה בנט צריך דבר אחד: להיות גדול יותר מ'תקווה חדשה' של סער.
הממד הכלכלי קריטי כדי לבחון את ימינה. תכנית סינגפור הפכה להיות הדגל המרכזי של הקמפיין של בנט, שמפלגתו מסתירה בסבב הרביעי את עמדותיה בנוגע לסיפוח ההתנחלויות והחלשת כוחו של בג"ץ כדי משוך קולות ממחנה המרכז-שמאל. הביקורת של שקד ובנט על מערכת המשפט, ושאיפתם להגביל את הדמוקרטיה הישראלית בכך שלא תתאפשר ביקורת שיפוטית על אי-חוקיותם של חוקים הפוגעים בזכויות האזרחים הישראלים, אופסנו במרתף. חזות הכול והחזית המרכזית הוסבה להיות הטיפול בקורונה. אך ככל שהחיסונים פועלים והמשק נפתח הקרב הפך להיות על התכנית הכלכלית לשיקום המשבר. ימינה מציעה תכנית של הורדת מיסים. ואולם בתקופת משבר כלכלי זוהי תכנית מנותקת מהמציאות. בעת משבר כלכלי חריף גם ימין וגם שמאל מתכנסים למודל קיינסיאני - הדרך להחייאת המשק היא השקעה מסיבית בתשתיות, הקמת מקומות עבודה עם פריון גבוה יותר והכנסת אוכלוסיות לשוק העבודה אחרי הכשרות תעסוקתיות שמקפיצות את תרומתם למשק. התכנית של בנט היא הורדת מיסים וקיצוץ במערכות ציבוריות: מה מסתתר מאחורי הסיסמאות השדופות של 'דיאטה לאיש השמן' 'קיצוץ הבירוקרטיה' והורדת 'ועדי השאלטר'? קיצוץ במערכת הבריאות והחינוך בישראל. האמנם זה הלקח מתקופת הקורונה?
ולבסוף, תפיסת הפוליטיקה של בנט. כאשר עומת לאחרונה בראיון טלוויזיוני עם כך שאם מפנים את שאלתו הקבועה לסער 'מה אתה עשית בשנה האחרונה' אליו, מנהיג מפלגת אופוזיציה, מגלים שבנט היה אחד מחברי הכנסת שנוכחותם בכנסת מהנמוכות ביותר, וכך גם מספר השאילתות והצעות החוק שהגיש. על כך ענה בנט כי הוא "לא פוליטיקאי - הוא יזם. מי שרוצה פרלמנטר שיצביע לסער". האמנם מנהיג מפלגה שחושב שמטרתו היחידה היא לנהל את המדינה - ומבזה את העבודה הפרלמנטרית המרכזית של הכנסת - הגוף המחוקק והריבון - הוא אדם שראוי להנהיג את הדמוקרטיה הישראלית? הקמפיין של בנט מבוסס על אתוס של ניהול, יזמות ומשילות: אתוס הבז למפלגות פרלמנטריות, המבזה את עובדי שירות המדינה, ההופך - בטעות - את הממשלה לריבון על חשבון הכנסת ומסכן את ישראל בעריצות הרוב. הרוב היהודי כמובן. תפיסת המשילות שמייצג בנט כפי שמשתקפת בהסכם הקואליציוני שחתם עם נתניהו ב-2015 מבקשת להפוך את כל הדרג המקצועי למינויים פוליטיים, לבטל מכרזים לטובת ועדות איתור בהן שולטים פוליטיקאים ולהפוך את שירות המדינה לנאמנים אישית לשר ולאינטרסים שלו. חקיקת הדגל של שקד ובנט היא הרצון להפוך את היועץ המשפטי של משרדי הממשלה משומר שלטון החוק לעו"ד הפרטי של השר. יש בכך משום פגיעה מהותית בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי.
כדי לממש את חזונו סומך בנט על יכולות המשא ומתן שלו - מי שהשיג תפקיד שר ביטחון עם 5 מנדטים רוצה להיות ראש ממשלה עם 10 מנדטים. הרבה כבוד להחלטת הבוחר, לציבור או לעם - אין כאן. נפתלי "אנחנו לא מחרימים" בנט כבר הודיע כי לא ישב תחת לפיד, הגדול פי שניים ממנו בגוש להחלפת נתניהו, לא ישב עם מרצ של הורוביץ, הקורא לחקור את הכיבוש בשטחים, ולא יחבור אל העבודה עם מספר 7 שלה. הוא גם הכריז כי הגיעה העת להחליף את נתניהו, והוא יעשה זאת כראש ממשלת ימין. נתניהו מצידו אומר כי לבנט יהיה תפקיד שר בכיר בממשלה-ללא-רוטציה שיקים. בניגוד לסער, שנתניהו לא נזקק לו להקמת קואליציה, בלי בנט, אין ממשלת ימין 'על מלא'.
המסקנה ברורה: הקולות היחידים הפריכים בגוש להחלפת שלטון נתניהו הם הקולות לימינה. ככל שתהיה קטנה יותר - כושר הסחיטה שלה מול שני הגושים יהיה זעום יותר. ימינה גדולה תיתן לנתניהו ממשלת ימין קיצוני. ימינה קטנה תהיה מרכיבה אחת מתוך ממשלת החירום להחלפת שלטון נתניהו.
ד"ר גייל טלשיר היא עורכת הספר 'משילות או דמוקרטיה?' וחוקרת פוליטיקה במחלקה למדע המדינה האוניברסיטה העברית
** גילוי מלא: הכותבת היא בת זוגו של דני זקן אשר כותב בגלובס