לשכת התעסוקה בתל אביב / צילום: שירות תעסוקה
בנובמבר 2020, אחרי חודשים של ויכוחים ודיונים, אישרה הממשלה את הקמתה של מינהלת ההכשרות המקצועיות. סוף-סוף יצאה המינהלת לדרך כדי לקדם על פי דברי שרי האוצר והעבודה והרווחה, הכשרה מקצועית לכ-100 אלף מובטלים, (אז) על מנת לסייע להם לחזור לשוק העבודה.
שלושה חודשים חלפו מאז, ומסתבר שהבלגן שהיה טרם אישור הממשלה, לא הסתיים גם לאחריו. 350 מיליון שקלים הוקצו לטובת הנושא למשרד העבודה האמון על ההכשרות המקצועיות, אך נכון להיום מעט מאוד מתוכם מוצא בפועל, מכיוון שמערכת חלוקת שוברי הלימוד למובטלים המבקשים לעבור הכשרות מקצועיות עדיין מקרטעת- הכל לאט מדי.
בפועל, יכול כל מובטל העונה לקריטריונים לבחור הכשרה מקצועית מתוך רשימה ארוכה של הכשרות, ולעבור את ההכשרה במכללות טכנולוגיות, או בקורסים ולימודי תעודה למיניהם, כשהמדינה עתידה לשאת בעלות בכ-80% משכר הלימוד. במציאות - רק מעטים יזכו באמת ליהנות מהתוכנית בתנאיה הנוכחיים.
הבעיה המרכזית היא הזמן.
במשך חודשים התקוטטו ביניהם משרדי האוצר העבודה והרווחה על הסמכויות ביחס למינהלת, אך גם לאחר שהסכימו והמינהלת אושרה, היא מתנהלת בעצלתיים, אבל הזמן לא עוצר. כמות המובטלים גדלה בכל יום והיא כבר עצומה.
התוכנית אמורה היתה לאפשר למאות אלפי מובטלות ומובטלים, לעבור הכשרה מקצועית - קצרה או ארוכת טווח כבר בטווח הקצר, רובה במימון המדינה, אבל היום מובן כי זה היה אפשרי כשלאותם מובטלים הייתה "רשת ביטחון" כלכלית, בדמות דמי האבטלה, אולם אלו עתידים להיעצר ביוני השנה. האם מישהו באמת מצפה שאנשים שלא עבדו במשך השנה האחרונה, חלק גדול מהם בעלי משפחות, יוכלו להרשות לעצמם לעבור הכשרות שחלקן יכולות לארוך שנה, ללא כל תמיכה כלכלית?
מעבר לזה, מנגנון עלות שוברי הלימוד, גם הוא מקשה על אנשים חסרי גב כלכלי להסתייע בשוברים. המובטל צריך לשלם את עלות הלימודים למוסד בו הוא עובר את ההכשרה, כשהיא מוחזרת לו בשלוש פעימות - הראשונה עם תחילת הלימודים, והשנייה בסיומם, לאחר שהציג מינימום של 85% נוכחות בקורס. את הפעימה השלישית יקבל רק לאחר קבלת תעודת הסיום . כיצד בדיוק מצפה המדינה מאותם מובטלים המבקשים לרכוש מקצוע חדש, שיוכלו לעמוד בעלות הלימודים בלא שתהיה להם כל הכנסה במהלכם?
תוכנית ההכשרות המקצועיות סובלת גם מתסמונת 'הכספים המסתובבים'. כמו בהרבה תוכניות אחרות, הכספים מוקצים, אך בצורה שתקשה על הציבור להסתייע בהם (בירוקרטיה מעיקה, תשלומים מוקדמים, יכולת קיומית ), ובסוף נשארנו עם תוכניות גדולות ועם יישום צולע. בסוף עוד ניראה שהכספים יחזרו לא מנוצלים לקופת האוצר/מבוזבזים ללא יישום מותאם לתוכנית ולמטרותיה.
מה עושים? טוב היה אם היו נזכרים קודם ומקדמים מהר יותר את מערך ההכשרות המקצועיות, אך מכיוון שזה לא נעשה, הדרך היחידה להפוך את המינהלת לאפקטיבית צריכה לעבור בהארכת תקופת הזכאות לדמי האבטלה גם לתקופת ההכשרות עצמן, תוך בחינת יישום תעסוקתי למקבל השובר והמימון. נכון, זה עוד כסף למי שכבר קיבל הרבה, אבל נכון להיום, זו הדרך היחידה לא רק לדבר על הכשרות מקצועיות, אלא לבצע אותן, ולבחון את יישומו לטובת המדינה והאזרח.
יש עלות לסחבת ובמקרה הזה, אם המדינה לא תשכיל לשאת באותה עלות, ותבחן את התועלת שבה, היא תייתר הלכה למעשה את התוכנית ותהפוך אותה לכישלון ידוע מראש.
הכותב הוא יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות