הדס שטייף ועו"ד אפי נוה / צילום: איל יצהר, תמר מצפי
לאחרונה פרסמה פרקליטות המדינה את החלטת המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שלמה (מומי) למברגר, על סגירת התיק נגד יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה ונגד השופטת אתי כרייף.
כזכור, ההחלטה על פתיחה בחקירת נוה וכרייף נולדה עקב חשדות כבדים לכאורה לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות. על-פי הפרקליטות, בין נוה לכרייף נרקמו יחסים המבוססים על "תן וקח" - מין תמורת מינוי (לכהונת שיפוט).
ואולם פרסומים, כותרות ורכילות צהובה לחוד - ומשפט פלילי לחוד. תיק זה, כולו, היה מבוסס על מכשיר טלפון ישן שהיה שייך לנוה. מכשיר זה ניטל בצורה שאינה חוקית על-ידי אשתו לשעבר של נוה ונמסר לכתבת גלי צה"ל הדס שטייף. הטלפון הנייד בשלב כזה או אחר נפרץ על-ידי מי מהמעורבים, על פניו בצורה לא חוקית.
את תוצרי הפריצה של הטלפון הנייד הביאה שטייף לידי רשויות החקירה, אשר מיהרו להעניק לשטייף הגנה מפני העמדה לדין הפלילי. ראוי לציין כי החלטה זו תמוהה ומשונה. בנקודת הזמן שבה קיבלה שטייף את הטלפון והוחלט על ביצוע החדירה למכשיר והפקת המידע בצורה שפוגעת בפרטיות, לא הייתה שום סיבה או עילה לבצע זאת. נתונים אלה היו ברורים כשמש.
ככל הנראה, הדבר שעמד לנגד עיני המשטרה והפרקליטות היה הרצון להשביע את יצר החטטנות והצורך "לדעת הכול", חרף הידיעה הברורה שקיים אדם מאחורי חתיכת הפלסטיק, הזכוכית והאלקטרוניקה הזו, בה נצורים פרטים אישיים של אדם אחר.
מנקודה זו התחיל התיק נגד נוה, אליו נגררה גם השופטת כרייף. לאחר ששטייף והאנשים הנוספים שסייעו לה לפרוץ לטלפון של נוה קיבלו חסינות מהעמדה לדין, החלה המשטרה להעביר את חייו האישיים של נוה דרך מסרקות ברזל.
לבסוף, ולאחר שלל כותרות מפוצצות שהיו יכולות להזכיר את מדורי הרכילות, ניתנה ההודעה כי הוחלט להעמיד לדין את נוה ואת כרייף בכפוף לשימוע.
נראה כי בשל הרצון העז להעמיד לדין את נוה, הפרקליטות לא הבחינה כי תיק החקירה מורכב ומבוסס מכמות אדירה של ראיות שהושגו תוך פגיעה קשה ביותר בפרטיות. בשלב השימוע, ככל הנראה, התחילה הפרקליטות להבין את היקף הבעיה של התיק.
הראיות הושגו תוך פגיעה אנושה בפרטיותו של נוה. את הראיות הללו לא ניתן היה להכשיר בבית המשפט, והן בסבירות גבוהה מאוד היו נפסלות ממספר סיבות, ואיתן היה קורס התיק כולו.
ראשית, החוק קובע כנקודת מוצא כי אין לקבל ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות. אומנם קיים חריג המאפשר לבית המשפט לקבל אותן, אולם היקף הפגיעה בנוה, לצד המעשים שיוחסו לו, לא היו יכולים להצדיק את קבלת הראיות.
שנית, רוח הפסיקה כיום היא כזו שנוטה לפסול ראיות במצבים של חיפושים שאינם חוקיים. לא נראה כי מקרה זה שונה ממקרה אחר שבו שוטר נכנס לבית אקראי, ללא חשד סביר וללא צו חיפוש, ומוצא שם סמים - מצבים מאין אלה מביאים לגניזת תיקים וזיכוי בבתי משפט באופן תדיר.
שלישית, השימוש בראיות כאלה שהושגו בחוסר סמכות וחוקיות, היה מאותת לציבור כי ניתן לפגוע בפרטיות של איש את רעהו, להשיג ראיות בצורה שאינה חוקית ולהכשיר את השרץ לאחר מכן.
ורביעית, והחמור מכל - העמדה לדין של נוה וכרייף, תוך מתן חסינות מהעמדה לדין פלילי לכל המעורבים בנטילת הטלפון הנייד של נוה ופריצתו, נוגדת כל עיקרון של אכיפה שוויונית כלפי נאשמים.
טוב עשתה הפרקליטות שסגרה את התיק נגד נוה וכרייף. תיק זה נולד בעוולה חמורה ומתוך יצר נקמני וחטטנות. טוב יותר תעשה הפרקליטות אם תביא לדין את הגורמים שפגעו בפרטיותו של נוה.
הכותב הוא עורך דין פלילי