נחום ביתן, בעלי יינות ביתן / צילום: שלומי יוסף
רשת המזון יינות ביתן, שבבעלות נחום ביתן, תשלם מס בסך 35 מיליון שקל על רכישת רשת כמעט חינם מהאחים צים לפני כעשור. זאת, לאחר שבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את ערעור מס הכנסה של הרשת נגד שומות המס שהוצא לה על ידי פקיד שומה אשקלון. בנוסף, חיובה יינות ביתן בתשלום הוצאות משפט בסך של 250 אלף שקל.
מפסק הדין עולה כי יינות ביתן ייחסה חלק נכבד מהתמורה ששילמה בעד מניות כמעט חינם (כ-40%) לנכס אחר, נכס בלתי מוחשי שאותו הגדירה כ"זכות למענק ספקים", ותבעה בגינו הוצאות בעד פחת, וכפועל יוצא הפחיתה בשנות המס מהכנסתה חלק נכבד מתמורת המניות, ששילמה בעד מניות כמעט חינם. השופטת ציינה כי "'הוצאות רכישתו' של ה'נכס' השנוי במחלוקת, 'זכות' למענק ספקים, אינן מותרות בניכוי בשנת המס, בהיותן הוצאות הוניות. זאת ועוד ה'נכס' השנוי במחלוקת אינו נכס בר פחת, ועל כן לא הייתה ליינות ביתן אפשרות לתבוע בגינו הוצאות בעד פחת, כפי שעשתה".
השופטת דחתה את עמדת יינות ביתן לכך שבד בבד עם רכישת מניות כמעט חינם היא רכשה נכס בלתי מוחשי, 'זכות למענק ספקים' וכן את עמדתה שלפיה יש לייחס חלק מעלות רכישת המניות למחיר מקורי של נכס בלתי מוחשי זה.
"התנהלה ללא תום לב"
ב-2012-2013 רכש ביתן את רשת מחסני כמעט חינם הציבורית מידי האחים עדי ורני צים, לפי שווי של 350 מיליון שקל. הרכישה התבצעה על ידי רכישת החברה שהפעילה את כמעט חינם - חברת ע.ר צים בע"מ. הערעור לביהמ"ש המחוזי הוגש על החלטת פקיד שומה אשקלון לחייב את יינות ביתן במס בגין מלוא עסקת רכישת החברה, על סך 263.6 מיליון שקל, מבלי להכיר בחלק מהסכום, על סך 110 מיליון שקל, "כנכס בלתי מוחשי" - "זכות למענק ספקים" כפי טענת יינות ביתן.
טענת יינות ביתן הייתה שעסקת רכישת המניות מצד ג' יצרה למעשה בנוסף "נכס חדש" -"זכות למענק ספקים". את הנכס יש לחשב באופן נפרד מעסקת רכישת המניות של חברת ע.ר צים ולהפחיתו מסכום רכישת המניות הכולל, ששולם בסופו של יום מיינות ביתן לבעלי מניות חברת ע.ר צים. זאת בכדי שרשת יינות ביתן תוכל לפצל את מחיר הרכישה של המניות ולזכות בהוצאות פחת אשר יביאו להפחתת מס משמעותית (ובלתי מוצדקת לדעת פקיד השומה).
פקיד השומה טען שרכישת המניות מצד ג' והסכום ששולם ע"י יינות ביתן בעבור רכישת המניות (263.6 מיליון שקל) מגלם בתוכו את הזכויות והחובות הנלוות במחיר המניה עצמו.
בית המשפט דחה את הערעור שהוגש ע"י יינות ביתן וקבע כי אין מקום לקבל את גרסתה לפיה יש להכיר ברכישת נכס כ"זכות" למענק ספקים ולייחס לו חלק מעלות רכישת המניות. כמו כן נקבע שאין להתיר ניכוי בעד פחת בגין חלק זה מהמחיר המקורי של המניות.
השופטת יעל ייטב ציינה כי "תמורת המניות, ששילמה אפוא יינות ביתן לבעלי המניות בכמעט חינם, אינה בגדר הוצאה מותרת בניכוי בבירור ההכנסה החייבת בשנת המס, בהיותה הוצאה הונית. המניות אינן 'נכס בר- פחת', ועל כן בבירור ההכנסה החייבת לא ניתן לנכות בגינן הוצאות בעד פחת".
עם זאת, ציינה השופטת, ההוצאה בגין רכישת מניות אינה הוצאה ה"הולכת לאיבוד", אלא הוצאה שעיתוי התרתה נדחה למועד מכירת המניות, ולפיכך עלות רכישת מניות כמעט חינם תוכר ליינות ביתן בעתיד, בחישוב רווח ההון, במועד שבו תמכור יינות ביתן את מניות כמעט חינם.
עוד קבעה השופטת כי קיים קושי להתעלם מקשיים וסימני שאלה בתחום החשבונאי המתעוררים מקריאת חוות הדעת שהוגשו מטעם החברה ומאופן דיווחה בדוחות הכספיים.
השופטת ציינה כי יינות ביתן התנהלה ברשלנות לכל הפחות, וללא תום לב בנוגע לפרשנות המס שעשתה. "בענייננו התעלמה יינות ביתן מהוראות הפקודה ומההלכה הפסוקה, הן באשר לנפקותם של כללי החשבונאות לעניין קביעת המס, הן באשר ליישום הוראות הפקודה השוללות ניכוי הוצאות הוניות והוצאות בעד פחת לנכס שלא נקבע כנכס בר פחת. מדובר ברשלנות, לכל הפחות, ובכול מקרה לא הוכח על ידי יינות ביתן שלא מדובר ברשלנות מצדה. נוכח ההתעלמות מדיני המס לא התרשמתי כי מדובר בתום לב".