תלמידות בקולומביה בדרכן לבית הספר היחיד באזור המגורים שלהן שעדיין פתוח בצל הקורונה / צילום: Associated Press, Fernando Vergara
מגפת הקורונה גרמה לסגירת בית הספר היחיד בפוארטו קצ'יקאמו, עיר קטנה ומרוחקת שמזה זמן רב היא מאחז של גרילות מרקסיסטיות. בלי חיבור לאינטרנט לשיעורים מקוונים, הודיעה דנה מונטילה בת ה־16 למשפחתה שהיא יוצאת למצוא עבודה, אבל במקום זה הרשויות אומרות שהצטרפה לקבוצת מורדים הסוחרת בסמים.
בחודש שעבר, הצבא הקולומביאני הפציץ מחנה של הקבוצה בג'ונגל והרג את דנה, עוד ילדה ועוד עשרה מבוגרים. התושבים כאן אומרים שמותה מדגיש מציאות עגומה: כנופיות חמושות מצאו מתגייסים חדשים בקרב בני הנוער הרבים שבדומה לדנה אינם הולכים לבתי הספר בגלל מגפת הקורונה.
"אני שואל את עצמי, 'אולי אם נשארה בבית הספר, והיה לה איך להיות עסוקה, אולי לא היינו מגיעים לבית הקברות הזה'", אמר אביה, ג'ון מונטילה, שהניח פרחים על קברה יום קודם לכן.
אומנם המגפה גרמה לסגירת בתי ספר בכל העולם, אך בדרום אמריקה המצב הגיע לקיצוניות. סגרים חמורים הובילו לכך שילדים הפסידו בממוצע יותר ימי לימודים מבכל מקום אחר בעולם, כך לפי נתוני יוניצ"ף.
בסוכנות האו"ם מעריכים כי ילדים בדרום אמריקה פספסו 149 ימי לימודים בממוצע בשנה האחרונה, לעומת ממוצע עולמי של 95. רק שבע מ־35 מדינות באזור פתחו את בתי הספר מחדש, ו־114 מיליון ילדים נותרו מחוץ לכיתות במה שיוניצ"ף הגדירה כ"אסון של הדור".
אבל שלא כמו במקומות אחרים בעולם, ילדים חסרי מעש באזורים עניים של דרום אמריקה, ממקסיקו עד ברזיל, הם פגיעים במיוחד לארגונים החזקים הסוחרים בקוקאין. בקולומביה, פעילי זכויות אדם תיעדו גיוס ילדים ב־22 מתוך 32 מחוזות של המדינה במהלך המגפה, ורוב המקרים קרו בקהילות כפריות בהן יש לממשלה נוכחות מועטה וארגוני הברחת הסמים שולטים ביד רמה.
קבוצה החוקרת את השפעת האלימות הקשורה בסמים על ילדים, הקואליציה נגד מעורבות ילדים בסכסוך בקולומביה, הודיעה שקבוצות חמושות גייסו 220 בני נוער בין הגילאים 12 ל־17 בשנת 2020, עלייה של 11% לעומת 2019. אבל מספר הילדים המגויסים עשוי להיות הרבה יותר גבוה, כי הסברה היא שמעט משפחות מדווחות על כך שילדיהן הצטרפו לכנופייה חמושה, מחשש לפעולות תגמול, כך אמר טריאן זוניגה, שעד החודש האחרון היה פקיד זכויות האדם הבכיר ביותר במחוז, גואוויארה.
"זה תסריט מושלם לגרילות שרוצות להשתמש בילדים כמגנים, וההורים מפחדים לדבר", אמר זוניגה.
"ילדים עוזבים ולא אומרים לאן הם הולכים"
פוארטו קצ'יקאמו נמצאת בין חוות הבקר, הג'ונגלים הבתוליים ומטעי הקוקה - הצמח שעליו הם המרכיב הגולמי בקוקאין - והיא כל-כך קשורה לתעשיית הסמים שקוקה מעובדת מקובלת בין תושבי המקום ככסף עובר לסוחר, כך אמר ריגוברטו סנצ'ז, חבר במועצה.
הסכם שלום מ־2016 הציע לעיר תקווה חדשה, ובעקבותיו המיליציה FARC הורתה ל־13 אלף איש להתפרק מנשקם. אבל כמה לוחמי גרילה אינם מכירים בהסכם השלום ומחפשים בקהילה מגויסים חדשים. פוארטו קצ'יקאמו נמצאת מרחק נהיגה של שש שעות על כביש בוץ מהבירה המחוזית.
פעילויות לילדים בפוארטו קצ'יקאמו, שיש בה בתי זונות ואולמות ביליארד, מוגבלות. פעמים רבות הם מטפלים בבקר או עוזרים לקטוף עלי קוקה. בלילה הם מתאספים מתחת למנורת רחוב במגרש המשחקים היחיד בעיירה. בגלל המגפה בית הספר על שם הלנה הקדושה, שלומדים בו 170 ילדים, סגר את שעריו.
"הגרילות תמיד דגות בנהרות חברים חדשים", אמר מנהל בית ספר אחד. "כשהילדים לא בכיתות, המקום הזה הופך לאקווריום בשבילם".
העובדה שבני נוער מצטרפים לקבוצות גרילה היא סוד גלוי. "ילדים פשוט עוזבים ולא אומרים לאן הם הולכים", אמרה גלוריה מרטינז, בת 49, אמא של שני בני נוער ואפוטרופסית של ארבעה אחרים.
היא נזכרת כמה קשה היה לדרבן את הילדים ללמוד, אפילו יותר מרגיל בזמן המגפה. בלי אינטרנט, ההורים צריכים להסתמך על חוברות הדרכה להוראה שרשויות החינוך שלחו אליהם.
לאחרונה החלו בתי הספר להיפתח, וילדים הולכים לכיתות פעמיים או שלוש בשבוע. עדיין, אחד מבניה של מרטינז, גבריאל בן ה־15, אומר כעת שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר. הוא מעדיף להרוויח כמה פזוס באיסוף חצץ מהנהר המשמש לייצור בטון מאולתר.
"אני מנסה מאוד קשה, אבל לילדים האלה אין שום סיוע שגורם להם לרצות ללמוד", אמרה מרטינז.
העיירה הגיעה לכותרות הראשיות כשמטוס של חיל האוויר הקולומביאני הטיל במרץ פצצה על מחנה שנמצא מדרום לעיר שמשרד הביטחון טען שהופעל על-ידי מיגל בוטאץ', מפקד לשעבר ב־FARC, שהוא אחד הפושעים המבוקשים ביותר בקולומביה.
שר הביטחון דיאגו מולנו אמר שהמודיעין הצבאי לא היה מודע להימצאותם של בני נוער באזור כשתכנן את ההפצצה. בכל זאת, מולנו אמר בכמה ראיונות רדיו כי הקטינים היו מטרות מוצדקות, בגלל שבוטאץ' הפך אותם ל"מכונות מלחמה". קבוצות של זכויות אדם ביקרו אותו קשה על האמירה הזו וטענו כי הילדים הם קורבנות.
"אלה שנמצאים במחנות משתתפים באלימות", אמר מולנו באחד הראיונות.
בין אלה שנהרגו היה גם ג'ונתן זמברנו, בן 19. הוא יצא לפני כמה חודשים למצוא עבודה, והבטיח לשלוח הביתה כסף כדי ששלושת אחיו יוכלו ללמוד במקום לעבוד בשדות הקוקה, כך אמר אביו פריילי סאנצ'ז.
כשקראו לסאנצ'ז לחדר המתים לקחת את גופת בנו, אמרו לו לא לפתוח את כיסוי הניילון שעטף את הגופה כי בנו ג'ונתן נכווה קשות והגווייה הייתה במצב מתקדם של רקבון. הוא אמר כי סירב להאמין שבנו הפך ללוחם גרילה.
"אני פשט נאחז בתקווה שמישהו יבוא ויגיד שזו הייתה טעות, שזה לא הבן שלי", אמר סאנצ'ז, שכרגע נמצא בחוב של 1,600 דולר - משכורת של שנתיים - שהיה צריך לשלם על-מנת להעביר את גופת בנו לעיירה.
ב־2019, משפחת מונטילה עברה לעיירה מכפר אחר כי בפוארטו קצ'יקאמו היה אחד מבתי הספר היחידים באזור שהיו בו כיתות עד כיתה י'. דנה וסבתא שלה, אספרנצה רואדה, הסכימו לעבור לעיר בצפון קולומביה אחרי שתסיים כיתה י' כדי להשלים את חינוכה שם.
"היא באמת רצתה ללמוד אנגלית", אמרה רואדה, שגידלה את דנה, וניגבה דמעות. "חשבתי שבעיר, היא תוכל לעשות זאת".
שלושה מהמורים של דנה בבית הספר אמרו שהיא שלחה הודעות וואטסאפ בתחילת המגפה ושאלה איך תוכל להמשיך בלימודים. "נעשה כל מה שאנחנו יכולים", כתב לה בתגובה מורה אחד. הם דאגו לשלוח לדנה, שהיה לה עניין במעורבות חברתית וכישרון לדיבייטים, ספרי הדרכה ומשימות לשיעורי הבית.
היא שלחה את משימתה האחרונה - מאמר על פוליטיקה וכלכלה - ביוני. אז פתאום הודיעה למורים שלה כי לא תוכל להמשיך והחלה להסתובב בעיר כמו נערים אחרים מחוץ ללימודים.
השינוי הפתאומי אצלה, כך אמרו המורים, גרם להם לחשוד שהיא גויסה על-ידי הגרילות.
מר מונטילה, שקיבל מחדר המתים את גופתה המפוחמת של ביתו, לא היה איתה בקשר מדצמבר ואמר כי הוא לא יודע לאן הגיעה במחנה. מונטילה, שעבר מקוקה לגידול בקר לפני שנים, מבכה את האופן שבו הנערים בכפר שלו נעשים מעורבים במלחמות הסמים.
דנה, כמו בני נוער רבים כאן, גדלה כשהיא רואה חוואי קוקה מתנגשים עם הצבא בשנים האחרונות, כשהממשלה ניסתה לחסל את גידול הצמחים המשמשים להפקת הסם, אמר.
"בין הגרילות לצבא, יש לבני נוער מעט תקווה כאן", אמר מונטילה.