צפייה בנכס מרחוק. הטכנולוגיה הפכה להכרחית / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
בעוד שהעולם נושא עיניו בהשתאות אל מדינת ישראל שיצאה ראשונה מהקורונה, עננים שחורים מרחפים מעל הכלכלה, סקטורים רבים עדיין מתקשים להתאושש מהמשבר והתעשייה הישראלית מתמודדת עם לא מעט בעיות. מפעלים רבים שנסגרו בעיקר כי אינם מצליחים להתאים עצמם למציאות הטכנולוגית של ימינו, מפעלים שמעדיפים להתרחב לחו"ל ולהפעיל שם קווי יצור וירידה של פי 20 במספר המפעלים שנפתחו בהשוואה לעשור הקודם.
בפרק זמן של 20 שנה אחוז התעשייה בתוצר הלאומי ירד מכ-19.3% עד לכ-13% בלבד, בעוד שבשנת 2010 עמדנו על כ-16%. הייצוא הישראלי נחנק והתחרות של התעשייה הישראלית נפגעת בגלל סיבות שונות כמו עלויות ייצור גבוהות שכוללות התייקרות כמעט בלתי פוסקת של המסים, שכר העובדים שגבוה ביחס למדינות תעשייתיות יצואניות אחרות והשקל החזק שמוסיף גם הוא על הקשיים.
איך שלא נסתכל על זה, התעשייה מהווה את מנוע הצמיחה העיקרי שלנו. מעבר לעובדה שחוסנה של התעשייה קריטי לעצמאות הכלכלית של ישראל, הוא גם חשוב בהיבט הכלכלי חברתי, צמצום הפערים ויצירת מקומות עבודה.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בתעשייה הישראלית מועסקים כ-500 אלף איש, כאשר 60% מהמפעלים נמצאים בפריפריה, ורבים מהם נמצאים בסכנת סגירה שרק הולכת ומתגברת ככל שהטכנולוגיה מתקדמת. אלא שהפתרון קיים - רק אימוץ מוצלח של טכנולוגיות חדשניות יעלה את פריון העבודה, יביא לשיפור ברווחיות וברמות השכר, יעודד צמיחה מחודשת של התעשייה מוטת הייצור, וייצר מקומות עבודה איכותיים בשכר גבוה.
לאחרונה מתגבשת ההבנה שחדשנות איננה עוד מרכיב "נייס טו הב" אלא צורך קריטי, בין אם מדובר בשוק האנרגיה המתחלפת, המזון, או מוצרי הצריכה. בעולם התחרותי של ימינו לא קיימת הפריווילגיה לעצור, חייבים לשנות ולחדש באופן מתמיד כדי לשרוד.
ההיסטוריה מלמדת שגם ארגונים מובילים בתחומם שלא השכילו ליישם כראוי חדשנות התמוטטו, כמו "קודאק" - חברת הענק לציוד צילום שקרסה משום שלא הצליחה להתמודד עם טכנולוגיית הצילום הדיגיטלי שתפסה אותה לא מוכנה, או רשת החנויות להשכרת סרטי וידאו בלוקבאסטר שנפלה עם עליית טכנולוגיית ה"סטרימינג" והוי.או.די.
ואם היינו צריכים תזכורת נוספת לדברים בלתי צפויים שמשנים סדרי עולם אז באה גם הקורונה, שחידדה את הנחיצות הבלתי מתפשרת בחדשנות עבור כל עסק קטן כגדול. והנתונים מדברים בעד עצמם: מסקר שערכה קבוצת תפן לפני הקורונה עלה שכמעט 40% מהארגונים בישראל לא מטמיעים חדשנות והיום, קצת יותר משנה לאחר הקורונה רק 20% עדיין לא מטמיעים ולא מיישמים חדשנות, וזוהי התקדמות משמעותית.
עם זאת, צריך להבין שזה לא עניין של מה בכך לקחת מפעל שקיים כבר 50 שנה ורגיל לעבוד בשיטה הישנה ולגרום לו להפוך את עורו ולהיות מתקדם מבחינה טכנולוגית. מדובר בתהליך שמצריך המון השקעה, סבלנות, הסברה וחינוך בתמיכה ממשלתית. ואכן לפני כשנה וחצי קם המכון ליצור מתקדם של משרד הכלכלה בשותפות עם תפן ואורט בראודה בתקציב של למעלה מ-35 מיליון שקל, ובשנה החולפת הצליח להטמיע חדשנות בכ-100 מפעלים ולהגדיל את הפריון שלהם בעשרות אחוזים. זה כמובן דבר מדהים אבל זו רק ההתחלה ועל מנת שנוכל לאפשר למפעלים לעמוד איתנים באתגרים שעוד יגיעו, הממשלה החדשה שתקום תצטרך לתקצב מחדש את הפעילות ולהבין שהשקעה נקודתית וחד פעמית במפעלים לא מספיקה.
כמי שמובילה את ישראל למעבר לתעשייה 4.0 אני מודאגת מכך שלא קיימת תכנית סדורה לנושא החדשנות. אף אחד לא משלה את עצמו שניתן לבנות משק וכלכלה פורחת רק על צריכה פרטית ונדל"ן משגשג ולכן אנחנו חייבים תכנית פעולה עם יעדים ומטרות לחדשנות תעשייתית. למרות שכוונת המדינה היא טובה ויש כבר ניצנים רבים של פעילות, ריבוי המכונים, המרכזים והתכניות גורמים לכך שמרוב עצים לא רואים את היער. אין אינטגרטור שמתכלל את כל הפעילות באופן מרוכז מול התעשייה ומול המפעלים וכתוצאה מכך ההישגים נמוכים יותר ממה שהיו יכולים להיות לו היה טיפול של 360 מעלות. חדשנות, פיריון, קיימות, לוגיסטיקה והתעשייה 4.0 חייבים להיות שלובים זה בזה ופיצולם הוא רק קוסמטי וגורם לנזק.
העשור הקרוב יכול להוות נקודת פריצה לתעשייה. יש לנו את הניסיון, הכלים והידע ברמה הגבוהה ביותר להטמעת חדשנות גם בתעשייה המסורתית. עכשיו רק נותר שהממשלה שתקום תדע למנף את כל הטוב הזה ותתקצב את ההשקעה בהטמעת החדשנות באופן שיתאים לצורך הקיים ולביקושים. זו הרי השקעה שתחזיר את עצמה בענק והמהלך הזה קריטי גם לצמיחת הפריפריה וגם לחוסן ולעצמאות הכלכלית שלנו אל מול העולם.
הכותבת היא מנכ"לית קבוצת הייעוץ Tefen ויו"ר המכון ליצור מתקדם