"בית הספר שבו למדתי קרוי על שמו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק הי"ד, שבזמן ביצוע השלב העיקרי של השמדת אוכלוסיית גטו ורשה, דחה שוב ושוב הצעות להציל עצמו, וחרף זאת בחר ללכת למוות במחנה ההשמדה טרבלינקה עם חניכיו בבית היתומים. בכך הפך קורצ'אק לאחד מהסמלים היהודיים ההיסטוריים הגדולים של ימינו, שלא נאמר למיתוס של הקרבה עבור מטרה צודקת.
"כבוגר בית הספר אני יכול להעיד שהמעבר משואה לתקומה עובר כחוט השני בדברי הימים שלו, כמו גם בעיר ילדותי קריית שמונה. העיר, שהוקמה ב-1949, שנים בודדות אחרי השואה האיומה, מהווה בפני עצמה סמל לעמידות, לאופי ולהתמודדות. זאת נוכח העובדה שכבר משנות ה-60 היא סבלה מפיגועי חדירה רבים של מחבלים מגבול הלבנון, וכן מירי קטיושות בלתי פוסק.
"בית הספר קורצ'אק זכור לרבים עקב הפיגוע הנורא שהתרחש בקריית שמונה ב-1974, כאשר שלושה מחבלים הגיעו לעיר ויצאו בה למסע הרג, שבו נרצחו 18 ונפצעו 15. המחבלים נכנסו תחילה לבית הספר, אך בנס גדול הוא היה ריק מאדם, עקב חופשת חול המועד פסח.
"העובדה שתושבי העיר עמדו כחומת מגן בצורה מיום הקמתה, לא נטשו אותה גם ברגעים הקשים, והיו לא מעט כאלה, היא מהביטויים היפים ביותר בעיניי לעמידות הישראלית. בדומה לאנשי קריית שמונה, כך גם קורצ'אק בחר שלא לנטוש את תלמידיו ברגעיהם האחרונים".