הפגנה על רקע גזענות בת"א / צילום: דימה וזינוביץ
נניח שאתם עולים ותיקים יחסית, 15 שנה בערך בישראל, ועדיין יש לכם קצת מבטא. התיישבתם בגן השעשועים עם ילדיכם ופצחתם בשיחת חולין עם אחד ההורים האחרים. "מאיפה אתם?" הוא שואל. אתם עונים והוא ממשיך. "ואתם יודעים לקרוא בעברית? אתם יודעים לכתוב בעברית?"
השאלה נשמעת מאוד מוזרה ואתם לא יודעים בדיוק מדוע הוא שואל שאלה כזו. מצד אחד - איך הוא מרשה לעצמו לשאול דבר כזה? מצד שני זו לא בדיוק גזענות או אפליה. קשה לדעת כיצד להרגיש לגבי שאלה כזו או כיצד לענות לה.
גלי וינריב מציגה בפודקאסט חזית המדע את מחקרה של ד"ר סטפני קוק מאוניברסיטת ניו יורק המכנה אירועים כאלה "מיקרו-אגרסיה". מדובר באירועים שחווה כל אדם שהוא חלק מאוכלוסיית מיעוט, מי לעתים קרובות יותר ומי פחות, וכן אנשים נוספים רבים.
מדובר באירועים שקשה בכלל לדעת אם כוונו להיות עקיצה או שנבעו סתם מחוסר טאקט או רגישות, אבל הם מערערים את מצב רוחו של מי שההערה כוונה אליו, יוצרים אצלו מתח. לעתים קרובות ימצא את עצמו אותו אדם שההערה כוונה אליו ממשיך להגות בה במשך היום. בעתיד עשויות המילים הפוגעות להוביל לפגיעה בריאותית בנמען, ואף לקיצור תוחלת חייו, והכל בגלל אמירות שאינן במקומן.
קראו את המחקר המלא