יאיר נתניהו / צילום: שלומי יוסף, גלובס
"אהוד ברק פדופיל". כך טען אתמול פעם אחר פעם, יאיר נתניהו, בעדותו בבית המשפט במסגרת תביעות הדיבה ההדדיות המתנהלת בינו ובין ארגון 'מולד'. השאלות שנשאל נתניהו הצעיר, למקרה שתהיתם, אינן קשורות כלל לאהוד ברק. אלא שלנתניהו הצעיר זה לא משנה. נתניהו הצעיר רצה לומר שאהוד ברק פדופיל, וניצל כל שביב הזדמנות כדי לומר זאת. גם דרישותיה, שלא לומר תחנוניה, של השופטת, לא הואילו. נתניהו הצעיר התריס וענה שמותר לו לענות מה שבא לו.
נתניהו הצעיר, כשועל קרבות ותיק, בהיותו תובע ונתבע סדרתי בתביעות דיבה, כבר מכיר את החוק ויודע - לא ניתן לתבוע אותו על דברים שהוא אומר במסגרת הליך משפטי. אז אם כבר נגזר עליו להתייצב בבית המשפט ולהעיד, מדוע שלא יעשו מזה מטעמים? מדוע שלא ינצל את המעמד, ואת ההמולה התקשורתית, על מנת להשמיץ את יריבו ההיסטורי של אביו? והכל, בחסות ההגנה הקבועה בחוק.
אז מהי אותה ההגנה? סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע קובע מספר הגנות מוחלטות מפני תביעות לשון הרע - פרסומים מותרים, לגביהם נקבע כי גם אם הם כוללים לשון הרע, לא ניתן לתבוע בגינם. אחד הפרסומים המותרים הוא פרסום של בעל דין תוך כדי דיון משפטי (סעיף 13(5) לחוק). הגנה זו מאפשרת למעשה לבעלי דין לומר מה שעל ליבם, ללא חשש ומורא שמא הדברים ישמשו כעילת תביעה נגדם בעתיד. נתניהו הצעיר מכיר הגנה זו, ובחר לנצל אותה היטב.
אלא שבמשפט הישראלי, לא הכל שחור או לבן. אמנם הגישה הרווחת בפסיקה, שניטעה עוד בשנת 2009, על ידי בית המשפט העליון בפרשת חיר נ' גיל, קבעה כי הגנה זו היא הגנה מוחלטת, כזו שחלה בכל מקרה, על גבי כל ביטוי שהופץ תוך כדי דיון משפטי, לרבות ביטויים שקריים שהופצו בזדון ומתוך כוונה לפגוע. אלא שבמספר מקרים מאוחרים יותר בתי המשפט ציינו שבהחלט ייתכן שהלכה זו היא רחבה וקיצונית מדי. כך רמזו בתי המשפט, כי למרות נוסח החוק, ולמרות ההלכה הברורה לכאורה, בהחלט ייתכן כי במקרים חריגים בהם הדברים נאמרו מתוך רשעות או זדון, ההגנה לא תקום.
במקרה של נתניהו הצעיר, עיון בפרוטוקול הדיון מגלה כי אין קשר בין הדברים שאמר לבין הדיון. מדובר על ניצול לרעה של ההגנה הקבועה בחוק. הא ותו לא. במקרה כזה, לא מן הנמנע כי בית המשפט אכן ישלול את ההגנה, ויכריע כי אינה עומדת לרשות נתניהו הצעיר.
זאת ועוד, צריך לזכור כי עקרון תום הלב הנו עקרון על החולש על שיטת המשפט הישראלית מראשיתה ועד סופה. מקום בו בעל דין נוהג בחוסר תום לב קיצוני, או עושה שימוש לרעה בזכות הקנויה לו, בהחלט ייתכן כי בית המשפט יבחר לשלול ממנו זכות (או הגנה) זו. בתי המשפט כבר עשו זאת במקרים אחרים, ושללו זכויות יסוד על בסיס עקרון זה. ומדוע שלא יחילו דוקטרינה זו גם על סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע?
ואולי במקום לחכות לבית המשפט שיוציא תחת ידיו הלכה חדשה, הגיע הזמן בכלל לתקן את חוק איסור לשון הרע ולקבוע כי בעל דין שעושה שימוש לרעה בהגנה המוקנית לו, לא יוכל ליהנות ממנה. אולי הגיע הזמן לקבוע, כפי שהוצע עוד בהצעת החוק המקורית, כי על מנת שההגנה תחול הדברים צריכים להיות "לצורך הדיון ובהקשר איתו". דברים שאינם קשורים לדיון, אינם מקדמים אותו, ואינם מועילים לו, לא ראוי שיחסו תחת הגנה זו. שאחרת, אנחנו כמו מזמינים לשון הרע בחסות ההגנה והדיון המשפטי.
הכותב עומד בראש משרד שנפ ושות' עורכי דין, המתמחה בדיני תקשורת, לשון הרע והגנת הפרטיות