לוויות ההרוגים באסון הר מירון / צילום: Associated Press, Ariel Schalit
אבל כבד נפל על ישראל בסוף השבוע למראות הזוועה שהתרחשה בהילולת הרשב"י בהר מירון, 45 אנשים קיפחו את חייהם בעת שמחתם, אף עין לא נשארה יבשה, הלך הרוח ברחובות היה קשה בקרב אנשים שדיברתי איתם בכפר שלי העצב היה ניכר, וזאת הייתה שיחת היום, אנשים עקבו אחרי ההתפתחויות בהר, וההזדהות עם הכאב הייתה ניכרת על פניהם.
כל זה התרחש באחת מהתקופות הקשות, המוזרות והמאתגרות מבחינה פוליטית, שבה רב הנסתר על הגלוי, השנאות בגזרה הפוליטית גורמות להעמקת הקיפאון של כל המערכת, כולם נגד כולם: חילוניים נגד חרדים, חרדים נגד חילוניים, ציונים נגד ערבים, ערבים נגד ציונים, ערבים נגד ערבים, הנגד שולט והבעד מצטמצם, החרמות הן שיחת היום "לא נשב עם x ולא נסכים להימנעות של Y", "נקים ממשלה בלי x ונשאיר את מגזר Y מחוץ לקואליציה" נהיו הכותרות המבוקשת, טפסי ההחרמה שפוליטיקאים חותמים עליהם באולפני הטלוויזיה לפני הבחירות נהיה הטרנד הלוהט והתקשורת חיבקה את השנאה למען הרייטינג.
ובתוך כל הבלגאן הזה ששורר בגזרה הפוליטית והאלימות הלאומנית ברחובות בשבועות האחרונים, היינו עדים בסוף השבוע למפגן סולידריות מרהיב שמחמם את הלב ומפיח תקווה בים הייאוש מסביב, כל הסופ"ש עקבתי מקרוב בשברון לב אל מול המתרחש במרחק של 10 דקות מהבית שלי בחורפיש, אל מול הייאוש שזרם מהדיווחים על המתרחש בהר ראיתי אזרחים דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים חילוניים עסוקים אך ורק בדבר אחד, והוא איך אפשר לסייע לאחינו שנמצאים בצרה, הרשתות החברתיות התמלאו בפוסטים של אנשי ישראל היפה לא "הראשונה" ולא "השנייה" ישראל היפה של כולנו! שמושיטים יד לעזרה, פותחים את ליבם ואת בתיהם ומציעים כל דבר שיכול לסייע
ולמרות צום הרמדאן בטמרה, זרזיר, רמלה, חורפיש, בית ג'אן, ירכא ועוד הרבה ישובים ערביים הקימו עמדות התרעננות לחוזרים מההר, פרסו שולחנות בצמתי ערים וחיכו לקבל את החוזרים מההר, אנשים הציעו את מיטתם למי שלא מצליח להגיע הביתה לפני כניסת השבת, מאות חילוניים גמורים עמדו בתור בתל אביב לתרום דם לפצועים,
הפוסטים והתמונות האלה, מוכחים שוב פעם מעל לכל ספק שהעם שלנו הוא דוגמה ומופת לכל העמים, הערבות ההדדית והאנושיות, ההזדהות עם כאבו של האחר מוכחים שלא צריך "להחליף את העם" אלא ההפך צריך לשמר את העם!
ולשמחתי אלה הם הרוב השפוי במדינה, אלה הם אזרחי ישראל ברובם, ולא המיעוט הקיצוני משני הצדדים שמציגים לנו בתקשורה וברשתות החברתיות, המיעוט הקיצוני שאחראי לאלימות הפשיעה והגזענות שמשתוללת פה בתקופה האחרונה ביתר שאת והורסת כל חלקה טובה במדינה שלנו.
האסון הנורא הזה הפך אפילו הוא לוויכוח פוליטי ציני בין הימין והשמאל, כמו כל דבר טוב או רע שקורה במדינה בשנים האחרונות, הופך למרבה האבסורד לוויכוח ריק מתוכן שכל צד מנסה לרתום אותו לאג׳נדה ולפוזיציה שתשרת אותו, ההתרשמות שלי שגבולות הוויכוחים האלה הם בברנז׳ה הפוליטית והתקשורתית ולא משפיעים על הציבור עצמו, שמחליט להבליג ויזום יוזמות אזרחיות עצמאיות ברוח האחווה והסולידריות הנעדרים מהנוף הפוליטי.
לאורך כל סוף השבוע חשבתי על דבר אחד, אם זה העם שלנו ואלה הם אנשיו המדהימים שיודעים להושיט יד בעת צרה איש לאחיו לחבק ולחזק, חילוני לדתי, ערבי לחרדי, דתי לערבי... אולי הבעיה הגדולה שלנו היא המנהיגים שמנציחים את השנאה למען מטרותיהם הפוליטיות שמעמיקים את הקרעים בעם בשביל עוד כיסא, תפקיד וכמה לייקים.
הגיע הזמן שאותם פוליטיקאים ציניים, יעצרו לרגע ויסתכלו על העם, על הציבור ששלח אותם לכנסת וילמדו ממנו מה היא סולידריות מה היא אחדות ובעיקר מה היא אהבת חינם.
בסוף השבוע הזה, המאחד גבר על המפריד לאורכה ולרוחבה של הארץ ממירון בצפון ועד לרהט בדרום, מירושלים במזרח ועד לטמרה במערב, נותר רק לקוות שהמאחד הזה יגבר גם בכותלי כנסת ישראל למען כולנו אזרחי מדינת ישראל.
הכותב הוא עיתונאי ברדיו 103 ותושב חורפיש