זירת האסון בגבעת זאב / צילום: דוברות מד"א
ביום ראשון ערב חג השבועות, חסידי קרלין חנכו את בית הכנסת החדש בשכונת גבעת זאב שבירושלים. החגיגות נקטעו באכזריות כשקרסו הטריבונות שנבנו ברשלנות כשעליהן מאות בני אדם. כתוצאה מכך שניים מאנשי החסידות נהרגו, מאיר יחיאל גלויברמן ז"ל, נער בן 13, והרב מרדכי בנימין רובינשטיין ז"ל, בן 23. בנוסף, מעל 200 חסידים נפצעו ופונו על קרשי שולחנות שפורקו במקום.
ההלם והזעזוע היו עצומים. חסידות קרלין היא חסידות מאד מסודרת מבחינת בטיחות. האדמו"ר הרב ברוך שוחט הקפיד על הגבלות הקורונה באדיקות. רק לפני ימים אחדים הוא התיר לבאי בית הכנסת להגיע בלי מסכות. מאחר והוטל צו איסור פרסום על החקירה, פרטי הטרגדיה לא ידועים, אבל אני לא מאמין שראשי החסידות או האדמו"ר ידעו על בניית הטריבונות הרשלנית. אני לא חושב שיש מהנדס אחד בעולם, גם במדינות עולם שלישי שהיה מאשר אותן ואני מעריך שמי שעשה זאת פעל על דעת עצמו.
המסקנות מהאסון הדהדו גם לחסידות גור שגזרה על עצמה, מיד בצאת החג, להסיר את הטריבונות מבית המדרש. כשמדובר בחסידות כמוה, מהגדולות בארץ, החלטה שכזו מסבכת כל אירוע המוני, אך האדמו"ר החליט בכל זאת לא להשאיר מקום לספק.
האסון בחסידות קרלין הכה בחברה החרדית בזמן שהיא עוד מלקקת את פצעיה מהאסון במירון בו נהרגו 45 אנשים. מובילי דעת קהל בחברה החרדית זועקים שהגיע הזמן לציית להוראות בטיחות, ולתקנות שקובעים רשויות וגופים ציבוריים מוסמכים אחרים, גם אם הן מביאות להפסד כספי או דורשות הפחתה בכמות המשתתפים באירוע. המניע הוא שמירה על חיי אדם ולא ניסיון של המדינה להצר את צעדי החברה החרדית.
ראיתי בימים האחרונים שיח נרחב ברשתות החברתיות החרדיות על האסון בגבעת זאב. כמעט כולם בדעה אחת - חייבים לפרק את כל המקומות בהם יש בנייה לא מאושרת. "אי אפשר לסמוך על בניית טריבונות זולות", כותבים גולשים חרדים רבים. אנשים בתוככי החברה מכים על חטא, כולל העיתונים שמייצגים את המפלגות החרדיות.
אחת הטענות הנפיצות בחברה החרדית הייתה "המזימה הציונית". בכל פעם שעלתה דרישה של המשטרה או של רשות מסוימת מהחרדים לשלם יותר על תחזוקה, או לבטל אירוע בגלל בעיית בטיחות, התגובה הייתה שזו "מזימה ציונית" לפגוע בנו החרדים. שני האסונות האחרונות הביאו את החברה החרדית להבנה שלא מדובר בניסיון התנכלות, ושהוראות בטיחות הן בבחינת ציווי מהתורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו החרדים ניקח אחריות. כתבתי זאת בעבר ואני כותב זאת שוב, לפעמים לא נוח לחרדי לבקר את החברה ממנה בא ואליה שייך. בסופו של דבר את האנשים שאני מבקר אני פוגש בבית הכנסת, או באירועים שונים, ולא נעים לעמוד מולם. אבל בחיי אדם אין לא נעים, יש מחויבות. אני מקווה ששני האירועים יתוחקרו בצורה משמעותית, ואם מישהו פשע, שישלם על מעשיו. אני מעדיף להרגיש לא נעים מול חברים כי דרשתי מהם לוודא בטיחות, מאשר לפגוש אותם בניחום אבלים ספוג רגשי אשמה על כך שלא התרעתי מספיק.