עו"ד מיכל הלפרין, הממונה על התחרות / צילום: יונתן בלום
מבקר המדינה הגיע למסקנה מרחיקת לכת. לפיו, בדוח מפורט שהוגש לאחרונה, הממונה על ההגבלים העסקיים, ובשמה הנוכחי הממונה על התחרות, נכשלת בתפקידה. כבר שנים ארוכות שהיא נכשלת. וכולנו משלמים את המחיר.
לפי הדוח, הרגולציה בתחום התחרות לא מצליחה להתמודד עם תאגידי המזון הגדולים, מונופולים שמרוויחים מיליארדים מדי שנה, ולמרות תקציבים גדולים שיש לעוה"ד מיכל הלפרין, ולמרות הוראות חוק שמעניקות לה סמכויות נרחבות, היא לא מצליחה לייצר תחרות בשוק ולהפחית את הפגיעה בצרכן הישראלי.
ואני שואל למה. איך יכול להיות שרגולטור עם כל כך הרבה כלים נכשל במשך תקופה כל כך ארוכה.
למה אנחנו משלמים על מזון בסיסי, במונחי כוח קנייה, כ-37% יותר ממדינות ה-OECD וכ-51% יותר יחסית למדינות האיחוד האירופי (נכון לשנת 2017), וזה כאשר אנחנו מרוויחים עשרות אחוזים פחות מהתושבים באותן מדינות.
הצרכן הישראלי מופקר
וזה לא שמבקר המדינה הוא הראשון להגיע למסקנות האלו. דוחות של ועדת הריכוזיות, דוחות של ה-OECD, ולא מעט מחקרים כבר הגיעו למסקנה שכולנו מכירים היטב מהכיס - אנחנו משלמים הרבה יותר מדי על מוצרי מזון, ללא שום הצדקה אמיתית.
ואני שוב שואל למה. איזו הצדקה יש לעושק הזה של הצרכן הישראלי לטובת כמה חברות ענק שפשוט מרוויחות הרבה יותר מהמקובל בעולם, ומעבירות חלקים גדולים מההכנסה של כל משפחה לכיסם.
התשובה שלי לשאלות האלו היא פשוטה, אנחנו מפקירים את הצרכן הישראלי, ובלי שינוי מלא של התפיסה של הרגולטור ושל בתי המשפט, לא יהיה שום שינוי, והעושק הנוכחי יימשך כפי שהוא.
תופעת הדלתות המסתובבות - מיכל הלפרין, שעבדה שנים כעורכת דין של המונופולים הגדולים, לא יכולה ולא צריכה לשמש בתפקיד הרגולטור על אותם תאגידים שמהם היא התפרנסה שנים. וחשוב להדגיש, הלפרין היא רק אחת מאותם אלו שיודעים היטב לנוע בין תפקידים במגזר הציבורי לתפקידים שמשרתים את המונופולים ולעשות לביתם על חשבון הציבור. היא ממש לא היחידה.
היעדר הגדרת יעדים וריפיון רגולטורי - הממונה על התחרות החליטה, ומזמן, לזנוח את הטיפול בגזרת המחירים המופקעים. לשיטתה, היא צריכה לנסות ולייצר סביבה תחרותית, ואת המחיר צריך להשאיר לשוק הפרטי. התפיסה המוטעית הזו, שמביאה להזנחה מוחלטת של הצרכנים, היא הגישה השלטת במשרדי הממונה לתחרות. ללא הגדרה מחדש של המטרות של הרגולציה, ושימת דגש משמעותי על גזרת המחיר, לא יהיה שינוי.
כבר יותר מכ-20 שנים לא הייתה הכרזה על מונופול בתחום שוק המזון, וכבר יותר מכ-30 שנים כלל לא הוכרז בעל מונופולין בתחום מוצרי הצריכה, שבלעדיה כמעט בלתי אפשרי לנהל הליכים נגד המונופולים באותם מקרים שבהם הם מנצלים לרעה את הכוח המופרז שלהם.
כניעה לתכסיסנות ולשימוש במומחים בתשלום על ידי המונופולים - זה לא סוד שמונופולים יודעים לעשות שימוש במומחים כדי "לערבב" ו"לסובב" את הרגולטור. שורה של "מומחים" מטעם, ביניהם אנשי אקדמיה שמכרו את היושרה שלהם לטובת שכר שמן מהמונופולים, גורמים לכך שהמדינה לא מצליחה להגיע לתוצאות מעשיות מול אותם מונופולים. בעיקר כי היא לא ממש מנסה.
קנסות מגוחכים וסיכול תביעות ייצוגיות - גם באותם מקרים שבהם אחרי שנים ארוכות מגיעה הממונה למסקנה כי מונופול נהג שלא כשורה וניצל את כוחו, אין כמעט אכיפה ואין סנקציות. הממונה הנוכחית זנחה כמעט לחלוטין את השימוש באכיפה פלילית (למעט מקרים זניחים ו"חלילה" לא מול החזקים שבמשק) ועברה לאכיפה באמצעות קנסות. אלא שהקנסות מסתכמים במספרים פשוט מגוחכים שהופכים את הצפצוף על חוקי ההגבלים למשתלם ביותר. תאגיד מזון שמרוויח מאות מיליוני שקלים, ובחלק מהמקרים מיליארדים מדי שנה, לא מתרגש מקנסות של כמה מיליונים בודדים. מבחינתו זו הפרה יעילה ומשתלמת, וללא שינוי הגישה, המנהלים באותם תאגידים ימשיכו להגיע למסקנה ששווה להפר את החוק.
ואם זה לא מספיק, אז הממונה על התחרות שמה לה למטרה לסכל תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד המונופולים (חלקם הלקוחות שלה לשעבר), וזאת בדרך של הגשת ניירות עמדה שמקשים ביותר על בתי המשפט. די אם נזכיר כי רק בעקבות צו של בית המשפט העליון בעקבות עתירה שהגשנו, נסוגה הממונה מניסיון לקבוע שעילה של מחיר מופרז בכלל לא קיימת בדין הישראלי. עד כדי כך.
גם הפוליטיקאים לא עושים דבר
פוליטיקאים חלשים מול המונופולים - אחת הבעיות הקשות בתחום היא שאין לפוליטיקאים מוטיבציה מספקת להתמודד מול המונופולים החזקים במשק, ולמרות הבטחות בחירות מזדמנות, הלכה למעשה הפוליטיקאים לא עושים דבר גם כשהם מכהנים בראשות משרדים שיש להם כוח לפעול. כך למשל, ההבטחות של מר משה כחלון שאותן הוא שכח לקיים לפעול מול המונופולים.
סרבול משפטי - גם באותם מקרים בודדים שמגיעים לבתי המשפט בתביעות ייצוגיות מול המונופולים, התוצאה היא סרבול משפטי שנמשך שנים. שופטים שחוששים להגיע לקביעות תקדימיות, ובעיקר גרירת רגליים ומתן במה לכל תעלול משפטי של המונופולים, מביאים למסקנה שללא שינוי גישה משמעותי בבית המשפט, אזי גם אכיפת הדין בדרך הזו רחוקה מלהרתיע את המונופולים.
הפתרון - הקמת בית משפט להגבלים עסקיים כדוגמת בית המשפט הכלכלי - כבר שנים שאני קורא להקמה של בית משפט שיוכל לטפל ביוקר המחייה ובמונופולים, ובעיקר להרתיע מנהלים באותם תאגידים מלהמשיך ולפגוע בציבור כולו לטובת שורת הרווח.
הכותב משמש שותף מייסד במשרד נאור-גרשט עורכי דין, שמנהלים שורה של תביעות ייצוגיות מול מונופולים בעילה של ניצול כוח מונופוליסטי לרעה