ביקור נציגי הפרלמנט האירופי בבנק ישראל ומפגש עם הנגיד דאז דוד הורוביץ, 1964 / צילום: לע"מ
בספרי המאקרו כלכלה שמהם לומדים סטודנטים לתואר ראשון, מופיע סיפור יפה: הבנק המרכזי שולט על כמות הכסף במשק ובכך גם שולט על יצירת האשראי במשק. לבנק יש כל מני כלים; הוא יכול להגביר את כמות הכסף במשק ולהקטין את כמות הכסף במשק בעזרת תקנות והוראות שהוא מטיל על הבנקים.
כאשר הבנק המרכזי מעלה את הריבית במדינה כמות הכסף במשק יורדת ויורדת כמות האשראי. לעומת זאת, כשהבנק המרכזי מוריד את הריבית מתמלא המשק בכסף פנוי להלוואות.
כל זה טוב ויפה, אבל המערכת הזאת הולכת ומשתבשת בגלל הגלובליזציה של שוק הכסף. כששוק ההון פתוח ובינלאומי, כפי שקורה היום, הרי שהבנק המרכזי צריך להתחשב בו לא פחות מאשר הוא מתחשב בדעת הקהל בארצו.
כך למשל, אם אנחנו נמצאים במשבר כלכלי והבנק המרכזי רוצה להוריד את הריבית כדי לנפח את הפעילות הכלכלית במשק, הוא מסתכן בכך שהון אדיר של חוסכים ישראלים ומשקיעים מוסדיים יוטס למקומות אחרים בעולם. ומה קורה אם הכלכלה פה משתוללת? לכאורה, נגיד הבנק צריך להעלות את הריבית. אבל היום, כששוק ההון פועל מעצמו, אנחנו צפויים לגל אדיר של כסף שישטוף את המדינה. הנגיד עלול למצוא את עצמו טובע בכסף, במקום לצמצם את כמות הכסף.
■■
ד"ר אושי שהם-קראוס הוא דוקטור לפילוסופיה של הכלכלה, עוסק בלימודי עתידים בתחום הפיננסי. לימד במשך שנים בבתי הספר לכלכלה ולמינהל עסקים במכללה למינהל. מרצה ויועץ בתחומי ה-Fintech ,Wealthtech ,Insurtech. מרצה על התפתחויות טכנולוגיות קרובות והשפעתן על סקטורים שונים בתעשייה ומדריך בשימוש בסכמות חשיבה מתחום לימודי העתידים לטובת עבודה ארגונית. ניתן להשיג את אושי באתר הבית או במייל.