זירת האסון במירון / צילום: Associated Press, Sebastian Scheiner
בשבוע שעבר, חודש לאחר האסון, ביקרתי בהר מירון. קשה היה להתעלם מהמראה המתגלה לעיני המבקר (בניגוד לתמונות מעל המרקע הטלוויזיוני). קשה להתייחס למקום שכזה כמקום קדוש. הדהימו אותי המתפללים המתייחסים בקדושה לאתר, תוך התעלמות ממה שרואות העיניים.
האתר מורכב מבליל של מבנים שמוקמו ללא כל תכנון, ונבנו ברשלנות שקשה להתעלם ממנה. אין שם, לדעתי, מבנה חוקי אחד. המבנים באתר נבנו טלאי אחרי טלאי, ללא תוכנית מיתאר לאתר בשלמותו, ללא היתרי בניה כדין, וללא תכנון סביבתי, בעיקר בהיבטי בטיחות ונגישות. הרגשתי הייתה שהאתר אינו שייך למדינת ישראל. חוקי ותקנות המדינה נעצרו בגבולות האתר. זו מדינה אחרת שאין בה כל משילות.
מעבר לתכנון הכולל של האתר וחוקיות המבנים, לא ראיתי מבנה אחד או אלמנט בניה כלשהו שניתן לקבוע לגביו שהוא תקני מבחינה הנדסית - לא מבנים, לא טריבונות, לא מעקות, לא גדרות, לא מדרגות, ולא שבילים. כלום.
צריך להחזיר את האתר למדינת ישראל
מה שנבנה שם אינו משאיר כל מקום לשיקום הקיים. פשוט לא נכון ולא ניתן. ככל שייעשה הניסיון לשקם את הקיים, האסונות יימשכו. הפתרון היחידי הוא תכנון מחדש של כל האתר, החל מתוכנית פיתוח סביבתית ועד אחרון המבנים, הריסה מלאה של הקיים (פרט לאותם מבנים בודדים שיוגדרו כקדושים), קביעה תכנונית של מספר המבקרים שהאתר יכול לאכלס, בנייתו מחדש, והחזרתו למדינת ישראל. זו הדרך הנכונה ביותר גם לציבור המתפללים, וככל שלא יסכימו, הם ימשיכו לזלזל, הן בחיי אדם והן בקדושת המקום.
לא יכולתי גם שלא להתרשם לרעה מההזנחה והלכלוך באתר (לא לכלוך בן-יומו). קשה להבין איך אנשים שרואים את המקום כקדוש, מוכנים להתפלל באתר בצורה המזלזלת בקדושתו.
צריך להחזיר את האתר למדינת ישראל. הוא הופקע ממנה על-ידי גורמים שאינם מכירים במדינה, תוך הסכמה, בשתיקה, של המדינה. אתר שכזה, עם צפי ביקורים כה גדול, חייב להיות מנוהל על-ידי המדינה, או רשות מטעמה שתקבל את מלוא הסמכויות והאחריות לניהולו השוטף.
ככל שהתכנון הכולל, הבניה מחדש והניהול השוטף לא ייעשו על-ידי המדינה, זהו אינו מקום שמומלץ לבקר בו, או להביא אליו אורחים ותיירים. ספק אם ניתן יהיה להתייחס אליו כקדוש.
הכותב הוא יו"ר אפשטיין ניהול פרויקטים. לשעבר יו"ר איגוד המהנדסים לבניה ותשתיות ונשיא לשכת המהנדסים