נפתלי בנט אמנם היה שר ביטחון לתקופה קצרה, ויאיר לפיד כיהן כשר אוצר לשנתיים והיה חבר קבינט, אבל במצבה המדיני-ביטחוני של ישראל מראשית קיומה, הם צריכים להיכנס מהר לנעליים גדולות ולהוכיח כי הם גם מדינאים ולא רק ראשי מפלגות. הצוות המדיני-ביטחוני המוביל יהיה בעל דגש מרכז-ימין, עם כמעט אפס יצוג למפלגות השמאל במוקדי ההחלטות.
ביקור הבזק של שר הביטחון בוושינגטון מסמן את העברת המקל מדיני-ביטחוני בין ממשלת נתניהו לממשלת בנט-לפיד. למחזיק המקל הזה, הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, אמור להיות תפקיד משמעותי במיוחד בהיבט הזה של תפקוד הממשלה, בשל ניסיונו ועל רקע חוסר נסיונם של האחרים בממשלה הנכנסת. והחור הגדול שמותיר נתניהו בתחום הזה.
זמן לימוד אין, ובטח לא מאה ימי חסד, ועל הפרק בין השאר הסכם הגרעין המתחדש, הסדרה והסכם חילופי שבויים עם חמאס, העימות הימי, גזרת סוריה ועוד.
אפשר לא להסכים לדרך המדינית-ביטחונית של נתניהו, אבל הוא נחשב למדינאי ברמה גבוהה - עם קשרים אישיים עם ראשי המעצמות, עם הישגים מוכחים ובראשם הסכמי השלום עם ארבע מדינות, העברת שגרירות ארה"ב לירושלים והמאבק נגד תוכנית הגרעין של איראן.
למרות מגרעותיו הרבות, המשולש נתניהו-גנץ-גבי אשכנזי, עבד יפה יחד, בעיקר בחצי השנה האחרונה. אשכנזי שר החוץ השכיל לא להיאבק בנתניהו ולנצל את הקשרים שרקם ראש הממשלה ולהרחיבם. את התוצאות ניתן היה לראות ב"שומר החומות".
אבל ראשית האמריקאים. ממשל ביידן העניק גיבוי מלא, הנשיא עצמו, שר החוץ בלינקן, והיועץ לביטחון לאומי סאליבן מנעו החלטה נגדנו במועצת הביטחון. גרמניה בלטה בכך באירופה, ושר החוץ שלה הייקו מאס היה מהראשונים להגיע לבקר עוד בימי המבצע ולתת תמיכה ועימו ואחריו עוד שורה של שרי חוץ. קנצלר אוסטריה קורץ הורה לתלות את דגל ישראל על בניין הקנצלר בווינה וכך עשו אחריו גם מנהיגים אחרים.
אשכנזי יחד עם ראש המוסד וראש המל"ל תיחזק את הקשר עם שותפותינו להסכמי השלום - ודאג לעדכנן כל העת על המתרחש. וזה עבד, ההסכמים עמדו במבחן, במפרציות נשמעו הודעות גינוי מינימליסטיות לצד תדרוכים עם ביקורת קשה על חמאס, ובמרוקו נדחו על הסף דרישות לשלוח את השגריר חזרה לישראל. במשרד החוץ, אומרים, מדינות שלום ותיקות וחדשות עמדו במבחן היטב, וימשיכו לנוע קדימה. והסממן שהראה זאת יותר מכל היה ביקורו של אשכנזי במצרים מיד לאחר שוך הקרבות, ביקור ראשון של שר חוץ ישראלי אחרי 13 שנים.
סגר פערים: גנץ
כל זה הוא הרקע להחלפת השלטון המסתמנת כאן. אשכנזי (ובמשרד החוץ, ולא רק שם, מצטערים על כך מאוד) לא יהיה בממשלה הבאה. אבל גנץ כן. הוא שימש ראש ממשלה חליפי ושר ביטחון. אם בהיבט הביטחוני הוא שוחה טוב יותר בשל ניסיונו, בצד המדיני הוא התעקש ללמוד לאורך השנה. הוא יצר קשרים טובים עם וושינגטון הן בתקופת טראמפ - עם ג’ארד קושנר יועצו המיוחד של הנשיא לענייני המזרח התיכון, ועם אחרים. ועוד בטרם נבחר ביידן לנשיא, נוצר הקשר גם עימו. לאחר הבחירה והמינוי של השרים בלינקן (לשר החוץ) ואוסטין (למשרד ההגנה), הקשרים התהדקו. ממשל ביידן הפך את גנץ לבן שיח חשוב, לצד נתניהו, וקו הטלפון בין הקריה לפנטגון וללשכות האחרות בוושינגטון עבד שעות נוספות.
הביקור הנוכחי בוושינגטון נועד במקורו לסוגיית איראן. בווינה הסתיים עוד סבב שיחות בנושא, והגיעו שם לסוגיות המפתח. אלה נידונות כעת בהנהגות המדינות הנוגעות ובעיקר בטהרן ובוושינגטון. גנץ, שעמדתו לגבי הסכם הגרעין התנדנדה לאורך השנים, מדבר כעת בטון של השלמה עמו ובעיקר ברוח של שת"פ עם האמריקאים ולא עימות כבימי אובמה.
אבל ברור שהנושא הזה לא יהיה היחיד על הפרק בביקור כעת - האמריקאים רוצים למסד קשר טוב עם הממשלה שבדרך, וגנץ הוא זה שיוביל את הקשר הזה. האמריקאים סומכים עליו שימנע הבערת מדורות אפשרית מצד האגף בימני בממשלה שבדרך, אף שבהסכמים הקואליציונים יש מראש מנגנונים המונעים מהלכים חד-צדדיים.
ניסה ונבלם: בנט
בנט ולפיד אינם חסרי ניסיון לחלוטין. בנט בכהונתו הקצרה כשר ביטחון ניסה להציע ולבצע תכניות רבות - בעניין הקורונה ובתחומים אחרים, אבל נתניהו בתקופות הבחירות בלם אותו. בנט היה חבר הקבינט המדיני-ביטחוני בכהונות קודמות והוא מתהדר בכך שהעלה על הפרק את בעיית המנהרות בעת מבצע צוק איתן. הוא כיהן בעוד תפקידי שרים בממשלות קודמות ומן הסתם קיבל לא מעט הכשרה בתקופת היותו צמוד לנתניהו בשנים 2005-2008. הוא יצטרך לתמרן בין הביקורת ממחנה הימין על עמידתו בראש "ממשלת שמאל" לדרישות שאכן יגיעו משמאל וההתייחסות להסכם הגרעין.
בנט מתנגד לחזרה להסכם הגרעין, וכך אמר בינואר "אנחנו לא השלמנו, וככל שזה תלוי בי גם לא נשלים, עם מסלול ודאי של איראן לפצצה".
הפחות מנוסה: לפיד
לפיד כשר חוץ וראש ממשלה 2 יעמוד במבחן קשה. הוא הצליח, כך נראה, להכניס לקואליציה אידאולוגיות מקוטבות, אבל הסוגיות המדיניות-ביטחוניות יזמנו לו מבחנים יומיומיים. מה הוא חושב? לא ברור. הוא גם הפחות מנוסה בסוגיות האלה בצוות המוביל. הוא התנגד בעבר להסכם הגרעין, אך בינואר אמר כי יש לפתור הכל בשקט מול האמריקאים. ועם זה במישור האישי, כדי להוכיח שהוא ראוי לתפקיד ראש ממשלה, בניגוד לביקורות המזלזלות על עברו ("הפרזנטור ומגיש הטלויזיה") הוא יצטרך להראות עמדות ברורות וליישם מדיניות.
יתנו את הטון: סער וליברמן
עוד שני אישים חשובים יתנו טון - שר המשפטים גדעון סער, בעל הנסיון הפוליטי והממשלתי הרב ביותר, ושר האוצר ליברמן שאמנם יהיה עסוק בנושאים הכלכליים אבל שימש גם שר ביטחון והיה בכוורת של נתניהו בכהונה הראשונה.
חסרונה הגדול של הממשלה הזו היא בחוסר ניסיונה - ומבחנה הגדול להצליח למרות זאת ולמרות פערי העמדות בין חבריה, לעמוד באתגרים המדיניים-ביטחוניים.
