אמיר ירון נגיד בנק ישראל / צילום: יונתן בלום
שוב ושוב בנק ישראל אינו מוטרד מהאינפלציה כלל וכלל. ההפך - הבנק מעדיף אינפלציה גבוהה יותר ומרגיע את עצמו בכך שאם זו תעלה יתר על המידה - יהיה זה זמני בלבד ומיד לאחר מכן - האינפלציה תרד. אלא שכאשר הבנק המרכזי אינו מוטרד מאינפלציה - כדאי שהציבור יהיה מוטרד מכך.
הזחיחות של בנק ישראל בנושא האינפלציה, איננה מובנת מכמה וכמה סיבות:
ראשית - בשנת 2010 תוקן חוק בנק ישראל וקבע כי ריסון האינפלציה הינו היעד המרכזי של בנק ישראל. קודם לכן החוק קבע שלושה יעדים מקרו כלכליים נוספים, באותה דרגת חשיבות. ניתן היה לצפות כי כאשר גירעון הממשלה מרקיע שחקים, המדיניות המוניטרית מרחיבה כפי שלא הרחיבה מעולם, מחירי הסחורות וחומרי הגלם בעולם עולים בעשרות אחוזים, מחירי ההובלה הימית עולים פי כמה - הדבר יעורר דאגה בבנק ישראל, שכן אין העבר מנבא טוב לעתיד, ואסור לבנק המרכזי "להירדם בשמירה" ולהיות שאנן.
במקום הדריכות הנדרשת להיערכות להתפרצות האינפלציה, בנק ישראל פועל בכלים מוניטריים בהיפראקטיביות תמוהה, להשגת יעדים שבינם לבין יציבות מחירים אין דבר וחצי דבר, ופעולותיו יוצרות עיוותים בלתי נחוצים. כך למשל בנק ישראל ממשיך לרכוש מט"ח ולנסות להעלות את שערו, כדבר שבשגרה מזה שנים ארוכות ולהתערב ברגל גסה בשוק המט"ח, במטרה לתמוך בייצוא הישראלי. אין מדובר בהתערבות זמנית שנובעת מכשל שוק כלשהו, אלא מתשוקה להראות עשייה ותרומה לייצוא. אלא ששער החליפין מתנהג כבלון שנזרק מעלה וחוזר לאותו מקום, וכך הבנק רכש מט"ח עד כדי מחצית מהתוצר על חשבון חוב מקומי, שהסב לו הפסדים כבדים, ואילו שער החליפין חזר לאותו מקום ואף נמוך מכך, ובדרך הבנק גם יצר עליית מחירי היבוא לציבור ללא כל צורך. כדי להראות עשייה ופעלתנות הבנק מנסה גם להשפיע על מחירי האג"ח הממשלתיות, תוך רכישת חוב ממשלתי בסכום עתק . בכך בנק ישראל פוגע בציבור רחב של חוסכים שמקבלים ריבית אפסית על חסכונותיהם. ואם לא די בכך - בנק ישראל רוכש גם באופן סלקטיבי ומפלה אגרות חוב של חברות עסקיות, תוך יצירת עיוותים בשוק ההון.
שנית - מסתבר כי בנק ישראל חותר לעלייה של האינפלציה אל עבר מרכז היעד שקבעה הממשלה (1%-3%) ורואה ככישלון אם החמיץ את היעד כלפי מטה. אין עיוות גדול מכך. הממשלה קבעה את היעד שלעיל לפני שנים רבות, כאשר האינפלציה היתה מעל ומעבר ליעד וזאת כדי לסמן לשוק כי האינפלציה תרוסן לתחום היעד. אבל האם יש פסול כלשהו באינפלציה נמוכה מאחוז? נהפוך הוא - האינפלציה אינה אלא מס רגרסיבי ומזיק וככל שמס זה נמוך יותר - כך ייטב לכלכלה. כשם שאינפלציה של שני אחוזים עדיפה למשק על פני ארבעה, כך העדר אינפלציה עדיף על פני אינפלציה ששוחקת את כוח הקניה של הצבור בשני אחוז בשנה. אם המשק צומח ופריון המשק עולה - כי אז האינפלציה יכולה להיות גם שלילית וזה עדיף על פני אותה צמיחה בשילוב אינפלציה בת מספר אחוזים.
ולבסוף - בנק ישראל אינו מוטרד מהאינפלציה כי הוא מאמין שאינפלציה ניתנת לשליטה ברזולוציה של שברי אחוז. זוהי טעות, כי ברגע שמתפתח תהליך אינפלציוני - הדבר דומה לשריפה שקשה להשתלט עליה.
במידה שהבנק הזחוח טועה והאינפלציה בשנה הקרובה תהיה הרבה מעבר ל-1.2% על פי תחזית הבנק, כי אז בנק ישראל יידרש לנטוש לאלתר את תחביביו בתחום רכישות מטח, אג"ח ממשלתי ואג"ח חברות. ולו מחשש שתרחיש שכזה איננו בדיוני - ראוי שהבנק יתחיל כבר היום להיגמל מכל צעד שמגביר אינפלציה, יוצר עיוותים ואיננו נחוץ - ויתמקד בהכנת הכלים לריסון אינפלציה אפשרית.
הכותב הוא הממונה על התקציבים במשרד האוצר לשעבר