היועמ"ש אביחי מנדלבליט. נגוע בניגוד עניינים מובנה? / צילום: דוברות לשכת עורכי הדין
הסכמתם של ראשי ממשלת השינוי לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה היא אולי הצעד המשמעותי ביותר שצפויה הממשלה החדשה לבצע בראשית ימיה.
לא רק שפיצול תפקיד היועץ המשפטי הוא מהלך בכיוון הנכון מבחינה מהותית ומעשית - מהלך אשר יפחית במידה ניכרת את האנומליה ואת העוצמה חסרת הפרופורציות המאפיינות היום את תפקיד היועמ"ש - אלא שגם העובדה כי ראשי המחנה ובמיוחד מי שמוביל את המהלך, שר המשפטים המיועד ח"כ גדעון סער, אינם חשודים או נאשמים בפלילים - היא בעלת משמעות רבה בכל הנוגע ללגיטימציה הציבורית שיש לביצוע מהלך חשוב זה דווקא בעת הזו.
כידוע, נכון להיום משמש היועץ המשפטי לממשלה בשני כובעים מרכזיים, הסותרים האחד את השני לא פעם: מצד אחד הוא אוחז בתפקיד ראש התביעה הכללית, שהוא בעל הסמכות לנהל הליכים פליליים נגד כל אחד מאזרחי המדינה; ומצד שני הוא גם משמש כמי שמייעץ לממשלה ואחראי מטעמה לפרש את הדין ביחס לסוגיות העומדות לפתחה.
כך קרה, למשל, שהיועץ המשפטי הנוכחי לממשלה, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, היה זה שקיבל את ההחלטה המשמעותית להגיש כתב אישום באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים נגד ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ובמקביל גם זה שמייעץ לממשלה בראשה עמד נתניהו בדבר ההתנהלות המשפטית הראויה בשגרה ובחירום; ואף זה שלדרישת בג"ץ ניפק חוות-דעת האם ההליך הפלילי שהוא עצמו פתח נגד ראש הממשלה מקים עילה להוציא את נתניהו לנבצרות.
כמעט אבסורד
גם בלי להעמיק בדוגמאות פרטניות נוספות, ברור לכל בר-דעת כי מדובר במצב שטומן בחובו התמודדויות לא פשוטות, בלשון המעטה, וכמעט אבסורדיות: אותו גורם, מוכשר ומקצועי ככל שיהיה, שבין השאר אמור לשמור על חברי הממשלה מפני "הסתבכות" עם החוק, הוא גם זה שמחליט האם לפתוח בהליך פלילי נגד מי מהם. שווו בנפשכם כי עורך הדין הפרטי שלכם שאמור לייעץ לכם ולסייע לכם לצלוח מהמורות משפטיות, יהיה גם זה שמחליט האם יש להגיש נגדכם כתב אישום. הגיוני?
לא בכדי, רבים משרי המשפטים בישראל בעבר העלו יוזמות לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אלא שיוזמות אלה תמיד נפלו, בעיקר בשל התנגדות המשפטנים הבכירים בישראל.
רק בשבוע שעבר חשף שופט בית המשפט העליון הפורש, מני מזוז, כי לקראת סיום כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, התייעץ עמו נתניהו בדבר יוזמת שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן ז"ל לפצל את תפקיד היועמ"ש, וכי נתניהו השתכנע כי הדבר אינו צעד נבון. גם יועצים משפטיים בדימוס נוספים סבורים כי אין לבצע מהלך כזה, כשהנימוק העיקרי שלהם הוא ש"אין צורך לתקן את מה שכבר עובד היטב".
יש בי הערכה עצומה למשפטנים הבכירים שסבורים כך, אך דעתי שונה בתכלית מדעתם. לדידי, לא רק שיש הוכחות רבות במציאות לכך שהמצב כיום מעורר בעייתיות בהיבטים פרקטיים רבים, אלא שבנימוק הזה של אותם משפטנים בכירים נעדרת כל התמודדות עם הטיעונים בעד הפיצול לגופו של עניין. לכן, ברור כי גם הם מסכימים כי מבחינה עקרונית יש כאן בעייתיות אינהרנטית, ולו מסוימת. במצב דברים זה, אפילו אם נקבל את שיטתם כי הדברים עובדים כשורה עד היום, אין לנו כל ערובה כי כך יהיה גם בעתיד. העובדה שאף אחד לא נפל מהסולם הרעוע עד כה, לא אומרת שיש להמשיך ולטפס עליו.
לעניות דעתי, זהו הפחד הכמעט בלתי נשלט של בכירי מערכת המשפט משינויים שהוביל אותם להתנגד לפיצול התפקיד מאז ומעולם. כאשר מי שרצו לבצע את המהלך היו אנשים פוליטיים שפגשו את צדה הפחות נעים של מערכת אכיפת החוק - בין אם כאלה שהוגשו נגדם כתבי אישום ובין כאלה שנוהלה נגדם חקירה פלילית ארוכת-שנים שנצרבה על בשרם - היה קל יותר להשתכנע כי יש להם ממה לפחד.
אלא שכעת, באופן כמעט תקדימי במערכת הפוליטית, אין כל אינטרס אישי עליו ניתן להצביע בקרב מי שמבקשים לאשר את פיצול התפקיד. זו ללא ספק שעת הכושר עבור ביצוע מהלך כה נדרש, אשר ספק אם תחזור שוב במרוצת השנים הקרובות.
הכותב הוא עורך דין פלילי, מומחה למשפט פלילי, פשיעה כלכלית ועבירות צווארון לבן ומכהן כיו"ר משותף של הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין